אשתי העירה אותי לשמע קולות האמבולנסים הנוסעים ברחובות עזה. תחילה חשבתי שהצבא הישראלי הפציץ את אחד הבתים ושזה מה שגרם לניידות האמבולנסים למהר להציל את הפצועים ולפנות את חלקי הגופות. חשבתי שחמאס חידש את ירי הרקטות לעבר יישובי דרום ישראל ושההודנה התפרקה.
העיר עזה נחשבת לעיר המרכזית ביותר ברצועה, ובה תשתיות ומערכות ביוב. אולם משהבטתי בחלון ביתי הבנתי כי ייתכן ומי הגשמים ששטפו את רחובות עזה יוכיחו שהיא אינה מוכנה להתמודד עם החורף הקרוב. נוכחתי לדעת כי רחובות העיר הפכו לנהר עצום. למעשה הפכה העיר עזה לוונציה האיטלקית.
שכחתי שישנם מחנות פליטים בהם אי אפשר להכניס סיכה מרוב צפיפות, שאין בהם מערכות ביוב כמו בעיר עזה. האסון הכה בבתים במקומות הנמוכים, אולם מי הגשמים שטפו והטביעו חיים שלמים. המים שטפו משפחות בעודן ישנות. לעיירות ברצועה אין מספיק יכולות ואמצעים מתאמים על מנת להתמודד עם המים האלה. מה גם שממשלת חמאס ברצועת עזה אינה מסוגלת לספק את האמצעים להתמודדות עם אסונות שכאלה, בשל המצור.
בנוסף ישנו מחסור חמור בחומרי בנייה בעזה כבר יותר משנה, דבר שמונע מהאזרחים לבנות, להיערך בהתאם ולהתמודד עם החורף הקרוב. משפחות שלמות מחוסרות בית לא מוצאות מקלט. הדבר מהווה רק רמז לתושבי עזה, ולמה שמצפה להם: חורף, קור וגשמים בקרוב. לראשי המשפחות העזתיות, נשותיהם וילדיהם, הסובלים מהמצב נותר רק לצפות שהממשלות הסובבות אותן, של ישראל ושל הפלסטינים, יסיימו את המלחמה ביניהן.