בשבוע שעבר מלאו 31 שנה למהפכה האסלאמית שצוינה בהפגנות נגד המשטר הקיים, של צעירים שמרביתם טרם נולדו עת פרצה המהפכה. ההפגנות ביום חמישי האחרון היוו שלב נוסף בעימותים בין גורמי האופוזיציה והשלטון שהחלו עם היוודע תוצאות הבחירות לנשיאות שהתקיימו ביוני 2009.
מאז, ידעו רחובות הבירה הפגנות ועימותים מול כוחות הבטחון רק בעת תאריכי אזכור שונים; יום ה-40 למותם של ההרוגים בגל ההפגנות הראשון, יום העשורא, יום הסטודנט, יום המהפכה וכדומה.
קיימות סיבות שונות לכך שהמפגינים ברחובות הבירה לא הצליחו לשחזר את הארועים שהתרחשו 31 שנים קודם לכן ואינן מצליחות לצבור תנופה מעבר לאותם תאריכי אזכור. כששאלתי בלוגר היושב באירן האם גם למחרת (יום שישי) צפויות הפגנות, תשובתו היתה שלילית. יתכן שהדבר נעוץ בכוחות הבטחון הרבים שפרס הממשל ברחובות והיד הקשה שהפעיל הפעם באמצעות פגיעה פיזית בקרובי משפחתם של מנהיגי האופוזיציה. או שמא בהגבלות החמורות על האינטרנט - אותן מימש הממשל כבעבר זמן קצר לפני הארוע, או אף בשל החופשה שנטלו לעצמם אירנים רבים במדינה ומחוצה לה בשל החגיגות.
היו אמנם מפגינים ברחובות, הושמעו קריאות בגנות המנהיגים, נקרעו שלטים והציבור אף כילה זעמו באופנוע, ככל הנראה משטרתי. אולם, כפי שנוכחנו מאז אותן בחירות לנשיאות; הפגנות אלו לא מתורגמות לכדי גל נרחב של מחאה הן מבחינת תפוצתו למחוזות נוספים ברחבי המדינה והן מבחינת משך המהומות על פני פרק זמן ארוך יותר מאותו תאריך אזכור.
אתרי חדשות ורשתות חברתיות נסגרו
כבעבר, גם הפעם נקט הממשל ביד קשה לא רק ברחובות הבירה אלא גם בזירה המקוונת. אתרי חדשות ורשתות חברתיות נסגרו ואף שרות הדואר האלקטרוני Gmail, צעד שללא ספק מהווה ארוע יוצא דופן. כמו כן, דיווח מהבירה מסר על קשיים ניכרים בתעבורת האינטרנט שהפכה לאיטית ביותר. כפי שהיה בארועים קודמים לפני ואחרי הבחירות לנשיאות.
מנגד, נמסר כי אתרי חדשות מרכזיים (ובכלל זה של סוכנות הידיעות אירנ"א ושל הטלויזיה הממלכתית) הותקפו והושבתו ואף אלו של נשיא המדינה ומנהיגה הרוחני. זאת ככל הנראה תגובת נגד מקוונת של תומכי מוסוי אשר מפנים מחאתם ותגובתם גם לזירה זו.
כשלון ההפגנות תועד גם בזירה זו. הודעות שונות בטוויטר קבעו כי התנועה רחוקה מלמות, יש עליות וירידות ועל המפגינים להיות מאורגנים לארועים הבאים. הודעות אחרות קראו לתמיכת הקהילה הבינלאומית במפגינים. ניתן ללמוד באמצעות דיווחים אלו כי גובה הלהבות היה נמוך הפעם מבעבר ובשליטה של הממשל.
הבדלים שונים קיימים בין ארועי 1979 לימינו אנו, אולם כל עוד לא יזכו המפגינים לתמיכה רחבה להתנגדותם זו הן מבית והן מצד הקהילה הבינלאומית ומנגד - כל עוד ירגיש הממשל כי אין קואליציה פנימית וחיצונית רחבה מידי המערערת את שלטונו, לא יצלחו ארועים אלו וישארו בגדר הפגנות בתאריכי אזכור ותו לא.
טל פבל הינו ד"ר למזרח תיכון מאת אוניברסיטת בר-אילן, מומחה לאינטרנט ולטכנולוגיה במזרח התיכון ובעולם האסלאמי וללוחמה מקוונת, מנתח מערכות מידע בכיר ובעל אתר פרשנויות בנושא.