קריאתו של ראש הממשלה נתניהו לאופוזיציה להטות שכם כדי לסייע בפתרון בעיותיה המדיניות והאסטרטגיות הקשות של ישראל, היא נכונה ואפילו פטריוטית. אין מניעה שהאופוזיציה לא תסייע כי הרי במאמר המשורר, "אין לנו מדינה אחרת", לא לשמאל ולא לימין.
אלא שמעבר לקריאתו הנרגשת של ראש הממשלה מסתתרת מציאות שמר נתניהו איננו מוכן להודות בה בפה מלא. מציאות של לחצים כבדים ביותר מצד ארה"ב ומדינות אירופה להפסיק את ההתנחלויות ולהגיע לשולחן המשא ומתן, ומאידך, לחצים כבדים של הקואליציה הנוכחית.
בפועל, מר נתניהו נמצא בתוך כלוב זהב שיש בו מרחב לרוץ ולהצהיר מה שרוצים, אך הכול בתוך הסד המאוד לוחץ. כך הופך ראש הממשלה לנמר אשר מנסה להסתער על הזירה הבינלאומית והפנימית, אך הוא שוכח שבכל זאת הוא נמצא בתוך כלוב.
עם חזרתו של ראש הממשלה מביקור באיטליה ובצרפת הוא הכריז שמצא אוזן קשבת לטענותיה הצודקות של ישראל ואפילו לחלק גדול מדרישותיה. מותר כמובן לפרש דברים לפי מיטב הבנתו של כל אחד, אך יחד עם זאת, כל מי ששמע את ראש ממשלת איטליה ברלוסקוני, וקרא את ההודעות לעיתונות מטעם נשיא צרפת, איננו יכול שלא לחלוק ולו במקצת, על קביעותיו של מר נתניהו.
החבר סרקוזי
ראש ממשלת איטליה ונשיא צרפת לא ירדו מן הדרישה האולטימטיבית להפסיק את הבנייה בהתנחלויות לחלוטין. שני המנהיגים מבטאים באופן הברור ביותר את עמדת ארה"ב ומי שמנסה להתעלם מכך, עושה שקר בנפשו. גם שרי החוץ של האיחוד האירופי, בהודעה שפרסמו בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים, דורשים את הפסקת ההתנחלויות ופתיחת משא ומתן על פי מתווה "מפת הדרכים".
למען האמת, יש מי שסבורים שנושא ההתנחלויות הוא אבן המחלוקת היחידה בין ארה"ב ואירופה לבין ישראל, אך לא כך היא. מן הדיווחים המגיעים מצרפת למשל, מתברר שהנשיא סרקוזי, ידידו האישי של ראש הממשלה (כך לפחות לפי ההצהרות) דורש "מחוות" משמעותיות מישראל.
באחד העיתונים המצטט מקורות בצרפת נאמר שסרקוזי היה מוכן לסייע לנתניהו בנושא שליט בתמורה לשחרור מחבלים, כנראה גם עם דם על הידיים. מי שמשלה את עצמו שניתן יהיה להגיע להסכמה עם אירופה וארה"ב בכל הנושאים השנויים במחלוקת מבלי לשלם מחיר כבד, טועה וגרוע מכך, מטעה.
מותר לראש הממשלה גם לקבוע שביטול הפגישה באירופה עם השליח האמריקאי המיוחד מיטשל הוא סוג של תקלה טכנית. אך האמת ידועה לכל: אובמה וגם אירופה אינם מוכנים לרדת מנושא ההתנחלויות, וייקוב הדין את ההר.
ירושלים של כולם
ועוד אשליה מתוקה שכה אוהבים להבליט אותה- אחדות ירושלים. מעבר למעשים הגובלים בטמטום מדיני מצדם של מנהיגים ישראלים המעוררים חדשות לבקרים את נושא עתיד ירושלים ובכך מזיקים לעניין,יש גם כניעה מרגיזה לדרישות אחרות.
כך, על-פי מקורות שונים, ראש עיריית ירושלים נכנע לתכתיב האמריקאי באשר לבנייה הבלתי חוקית במזרח העיר. באחד העיתונים נכתב: "בלחץ האמריקנים, ראש העיר ברקת גיבש תוכנית להפשרת כ-80% מהמבנים שלא קיבלו היתר בנייה. שאר המבנים יפונו בהסדר". בנוסף סגן ראש העיר אמר ל"הארץ": "מדיניות העירייה דחפה את התושבים לבנייה בלתי חוקי ".
ואני שואל שאלת תם: מדוע יש צורך לצאת בתופים ומחולות לתקשורת, להרגיז ולהדליק בערה סתם במקום למלא אחר המדיניות שבתי המשפט השונים הורו לעירייה לנהוג במפרי החוק? האם בעצם החזרה מן ההחלטה הקודמת והכשרת "השרץ", תצמח לנו תועלת למען אחדותה של ירושלים? התשובה ברורה.
אין בדברים שלעיל כדי להצביע על שמחה לאיד, נהפוך הוא. המרגיז ביותר הוא שמאז כינונה של הממשלה הנוכחית, מדיניותה נראית כבנויה טלאי על טלאי, ללא מטרות, ללא עבודה מסודרת ועניינית, ללא ראיה לעתיד. יש בעובדה זו כדי לסכן את האינטרסים החיוניים ביותר של ישראל.
ד"ר צלו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי.