לב לבייב עומד בפני משימה מאוד מורכבת. יותר מכל דבר הוא רוצה לשכנע את בעלי האג"ח והמניות שאפריקה ישראל תהיה בסדר. יש לו מוניטין משובח בארץ ובעולם ובהופעותיו המעטות יחסית בתקשורת הוא לרוב מפגין ביטחון עצמי גבוה.
בתקופת הזוהר שלו כשעבר לגור בלונדון הוא דיבר בביטחון עצמי רב על כך שהוא עובר דירה כדי לדאוג לכך שהרווחים של החברה ימשיכו להגיע לארץ ישראל ושיהודים ימשיכו ליהנות מהם. מצב רוחו טוב ואופטימי, ובראיונות שלבייב קיים לפני המשבר הוא מאוד החלטי - וזה בא לידי ביטוי בדיבור קצבי, רהוט ונוקב, על כך שאת אפריקה ישראל מעניינים היום פרויקטים גדולים שמשנים את פני העיר, לא פחות מזה.
בעקבות המשבר הכלכלי האחרון, החזון והביטחון העצמי הגדול מתערערים ונוצר מתח שבא לידי ביטוי בשינויים פיזיולוגיים בגוף. אצל כל אדם המתח נוטה להתרכז במקומות שונים. לבייב קצת יותר חיוור מבדרך כלל, כי במצבי סטרס כאלה זורם פחות דם לכיוון הפנים, אך עיקר המתח מתרכז אצלו באזור הפה והגבות.
לבייב מנסה לשדר: פועל על-פי השכל
את דבריו במסיבת העיתונאים האחרונה הוא פתח באופן מגומגם. עד לרגע האחרון מאפשרים לו לשבת בנחת ולהתכונן לשאת את דבריו. הוא נע בכיסא באי נוחות והמילים הראשונות שהוא אומר לא ברורות, ממולמלות. הכיווץ בגבות, שבהמשך הוא אף מתחזק, מעיד דאגה רבה והידיים מנסות לתת לו שליטה ויציבות אבל הוא מקריא מהדף וממעט ליצור קשר עין.
יש צער עמוק בקולו, כי מאוד לא נעים לו ממחזיקי האג"ח בחברה. ברמה הרב-תרבותית, לבוכרים המילה והכבוד מאוד חשובים, ואי-הנוחות הזו גורמת לו להיאחז בדפים ולנוע בחוסר שקט בכסא.
מה לבייב באמת חושב על המצב? לבייב מנסה לשדר שהם לא פועלים על-פי הרגש אלא השכל ולהבטיח לבעלי האג"ח שלמרות כל הקושי שבמצב - הוא פה, ומתכונן להישאר פה לאורך כל הדרך כדי לפתור את הבעיות.
אבל קמט הדאגה שלו במצח התעמק מאוד מאז לונדון. בהופעותיו הקודמות פניו היו הרבה יותר רגועות והוא נעזר בידיו בטבעיות ובנינוחות. היום הוא מנסה לשמור את הרגש האמיתי שלו לעצמו, אלא שהמתח ואי הנוחות שלו באים לידי ביטוי בירידה משמעותית בייצור רוק שגורמת לו ליובש בפה ומאלצת אותו ללקק את השפתיים הרבה יותר מבדרך כלל.
לבייב לא שוכח מאיפה הוא בא
הדרך הכי טובה לדמויות ציבוריות להשתלט על כך היא לשתות, ממש לפני הכניסה לאולם, כוס גדולה של מים בטמפרטורת החדר ששומרת על רטיבות בגרון ומרגיעה את מיתרי הקול.
לבייב התברך ביכולת לעורר אמפטיה (הזדהות) שהרבה יותר חשוב מסימפטיה (אהדה). דוגמה מעניינת לכך ניתן היה לראות בראיון שקיים עם סיון רהב מאיר בו היא שואלת אותו על התחושה שיש בארץ מספר מצומצם של משפחות שבידיהן מרוכז ההון: תשובה, ורטהיימר, לבייב.
הטענה הזו מרגיזה אותו כי נראה שלבייב לא שוכח מאיפה בא ואיך כל אלה שהזכירה הגיעו לאן שהגיעו. כישרון, זריזות וחריצות הם שהובילו אותם לטענתו להצלחה. כשמשווים את זה למסיבת העיתונאים האחרונה בה הוא מביע עצב ואכזבה גדולה מעצמו, נותר לאחל לו שיצליח להרגיע את המצב כמה שיותר מהר כדי שיוכל להישיר מבט ולבשר לנו בשורות טובות.