שיחות עם אינטלקטואלים לובים וזרים שביקרו לאחרונה בחזית הלחימה, מלמדות שהציפיות לנפילתו של מועמר קדאפי היו מוקדמות מדי. ייתכן מאוד, שקץ הקריירה הפוליטית שלו לא יגיע כלל בטווח הקרוב. זו, כמובן, הסיבה שמנהיגי המורדים מציעים לו הסדר פרישה מכוהד, שישאיר את בניו על המגרש, וגם מדינות נאט"ו מחפשות ללא הרף לבוא עמו להבנה. בדרך שבה מתנהלת המלחמה עד כה לא תושג הכרעה מהירה.
ההסבר העיקרי למצב דברים זה הוא ששלושת השבטים הגדולים שהיוו מתמיד את עמוד השידרה של המשטר, דבקים גם עכשיו בקנאות בשימור מעמדם וזכויות היתר שלהם. הקזאזפה, המקארחה והווראפלה נותנים לקדאפי בסיס מוצק במערכת ההתגוננות שלו.
הם מאיישים את ה"חטיבות הביטחוניות" שנושאות - הן, ולא הצבא- בעול הלחימה המתישה ומעניקים למשטר חגורת תמיכה עממית רחבה, הוא הדין בשבטי מחוז פזאן בדרום המדברי. התוצאה היא, שטריפולי הבירה ממשיכה כמעט בחיי שגרה ואחרונה חוברת למרי.
• מחוז קירניקה במערב הצטרף כולו להתקוממות תחת הנהגה רופסת של מועצת המרד בבנגאזי. אבל אין ביכולות כוחות המורדים לכבוש את שדות הנפט העשירים בלאכה ברגה וראס - לנוף. בוודאי, שאין בכוחם להסתער על סירט, עיר הולדתו של קדאפי ומעוזו הצבאי על חוף מפרץ סידרה. ללא סירט, אין להם סיכוי לעלות על טריפולי. כרגע, לפנינו, בפועל, ההתנתקות של קירניקה, ערש המלוכה הסנוסית שמיגר קדאפי, משאר חלקי לוב.
• החזית השנייה היא במיסרטה, העיר השלישית בגדולה במדינה, אך העיר הזו מבודדת ומכותרת ואינה מסוגלת לשמש מקפצה לדהירה לעבר טריפולי.
• החזית השלישית בהר המערבי שבתחומי טריפוליטניה במזרח, נשענת בעיקר על הברברים (האמאזים), בני המיעוט הלא ערבי. חרף קירבתם לטריפולי, אין הם יכולים לפרוץ לעברה.
זהו, אפוא, תיקו מתמשך ואין באופק שובר שוויון. רק מהלך צבאי דרמטי של נאט"ו, ובעיקר חיל האוויר האמריקני, יכול אולי לנפץ את המיגננה של קדאפי - אבל אין סימנים שצפויה התפתחות כזו. לאירופאים אין כוח ולאמריקנים אין תיאבון. המהפכה הלובית נתקעה באמצע דרכה והיא מתבוססת בדם.