חשיפת מעורבותו של עורך הדין רונאל פישר בפרשה שכונתה ככזו ש"תטלטל את המשטרה", מלמדת על ידם הקלה של גורמי הביטחון בהוצאת צווי איסור הפרסום. הצווים, הפכו למעין כספומט אוטומטי חסר הצדקה בעידן שבו כל ילד אוחז בסמארטפון ונחשף למידע.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
ניתוח המניעים שהובילו להטלת הצו מעלה תהייה בנוגע לנחיצותו. אם גורמי החקירה ביקשו להגן על שמו הטוב של עורך הדין פישר, הרי שמשימה זו נועדה לכישלון.
במציאות שבה כל ישראלי עושה שימוש באפליקציית מסרים וברשתות חברתיות - הופך הדבר לחסר סיכוי. הרי עם היוודע הדבר בעולם הווירטואלי, דאגו הגולשים להכפיש את הפרקליט המוכר, מבלי להמתין לכלי התקשורת המסורתיים.
אם ביקשו גורמי החקירה בעת הוצאת הצו לוודא כי רונאל עצמו לא ישבש הליכי חקירה, הרי שגם בכך קשה להבין את ההיגיון שבדבר. רונאל עצמו מצוי במעצר וכפועל יוצא, אין הוא יכול לעשות זאת. כך למעשה הצו בעניינו של פישר מדגים את הרפלקס המותנה והבלתי מושכל.
האם פישר פעל בשיטתיות?
עם מעצרו של עו"ד פישר, החלו החוקרים לבדוק אפשרות שקיים קשרים דומים לזה שקיים עם יו"ר עובדי נמל אשדוד אלון חסן, גם עם גורמים אחרים.
החוקרים פנו אל חשודים מפורסמים מהעבר, ושאלו אותם אם קיבלו הצעות דומת מפישר, בתמורה לכך שיפתור את ענייניהם מול גורמי אכיפת החוק. בעניינו של חסן, טוענים פרקליטיו של פישר כי חסן היה חייב לו סכומי כסף גבוהים בגין שכר טרחה וכי מודה כי אופן הגבייה היה אגרסיבי ובלתי תקין.