ההפגנות הקטנות והאלימות שפרצו ועדיין מתרחשות ברחבי הגדה המערבית אינן תרחיש שעמו ישראל אינה יודעת להתמודד. ב-30 השנים האחרונות צברו כוחות הביטחון די ניסיון בפיזור הפגנות פלסטיניות, ואולי דווקא בשל כך – הבעיה הגדולה שאורבת לישראל נשקפת דווקא מתרחישים לא אלימים.
התחזיות הפסימיות על אינתיפאדה חדשה שעלולה לפרוץ אינן מבוססות על המציאות השוררת בשטחי יהודה ושומרון. למעשה, להמוני הפלסטינים הנמנים על מחנה ה"מרכז", זה המזוהה עם פתח, אין כל אינטרס להביא לבערה בשטח.
הגורם המרכזי היחיד שמעוניין להביא להסלמה הוא חמאס, שכן הוא רואה בכך הזדמנות להשתלט גם על הגדה. במידה שהמהלך שמוביל אבו מאזן באו"ם ייכשל, ינסו בחמאס לפעול באופן מהיר כדי להבעיר אלימות - שתיצור גם איום גדול על פתח.
במקרה כזה, יצטרכו בפתח לפעול נגד חמאס כדי לשמור על מעמד הארגון. אם תרחיש הכרזת העצמאות החד-צדדית בכל זאת יושלם בהצלחה, מצפה לאבו מאזן מאבק ממושך ואידיאולוגי מול חמאס.
משחקים בקודים חדשים לגמרי
כך או כך, נראה כי התקופה שעומדת בפתח לא עומדת להיות רגועה. אם תופעל אלימות נגד ישראל, זו כבר מוכנה ב"ערכה" להגן על עצמה. לתרחיש שהמאבק יופנה לדרכים שאינן אלימות נערכו בירושלים, אבל זירת ההתגוששות תהיה במגרש שונה לחלוטין בחוקי המשחק שלו ובמשמעויות העולות ממנו.
התגשמות של תרחיש מסוג זה יכולה להתבטא בשטח בדמות הפגנה לא-אלימה וצעדה להתנחלות, שתיצור לחץ ובהלה בקרב המתיישבים במקום. תרחיש כזה עלול להסתיים במניין הרוגים של בין 10-15 פלסטינים – מה שיציב את ישראל במקום חדש לגמרי. לכך בדיוק נערכים כעת.