מפלגת העבודה הולכת להכרעה גורלית - האם יהיה לה מנהיג מאחד או מנהיג מפלג. חבירתו של אראל מרגלית אליי מוכיחה כי היחיד שיכול לאחד את המפלגה הוא אני. אראל מייצג את ההתחדשות של מפלגת העבודה ויחד איתו נוכל לבנות מפלגה חדשה הבנויה על עשייה. כי מנהיג שיודע לחבר הוא מנהיג שיודע להביא תוצאות.
במשך ארבע שנים כשר רווחה עסקתי יום-יום בטיפול באוכלוסיות הקשות ביותר. ראיתי את הזעם המבעבע, זיהיתי את המחאה העומדת להתפרץ והתרעתי עליה. "לא אתפלא אם מיליון אזרחים ממעמד הביניים יקומו וישמיעו צעקה", אמרתי כבר בתחילת השנה, חודשים לפני שהאוהל הראשון הוצב בשדרות רוטשילד.
מצד שני, אין לנו את הפריבילגיה להתעלם מהקרחון המדיני שנמצא ממש בפתח. ב-20 בספטמבר עשויה להתקיים הצבעה בעד מדינה פלסטינאית ולאחריה לפרוץ התקוממות עממית בסדר גודל ובעוצמה שלא ידענו כמותה. מועמד לראשות מפלגת העבודה שלא יידע לתת פתרונות למול 2 החזיתות דן את מפלגת העבודה לחוסר רלוונטיות ומשחק לידיה של הממשלה הנוכחית, שרק מחפשת את הדרך למסמס את זעקות השבר של מעמד הביניים.
רוחות של שינוי
אני קודם כל אדם של מעשים. עזבתי את משרד עו"ד הגדול בארץ כדי לשרת את הציבור. שימשתי בתפקידי מפתח ביצועיים וכחבר בקבינטים הרגישים ביותר. 25 שנות חברותי בעבודה הקנו לי את הניסיון והיכולת לאחד את המפלגה הזו תחת שתי האג'נדות המרכזיות, לאורן הלכו בן גוריון, לוי אשכול ויצחק רבין.
כל אחד ואחת מכם יודע שעליי אפשר לסמוך ועליי אפשר לבנות - עבודה סיזיפית, בלתי נלאית ומתמשכת למען בני אדם באשר הם. כך נשקם את מפלגת העבודה, כך נביא רוחות של שינוי למדינה היקרה לנו כל כך.
אני זוכר את הפעם הראשונה בחיי שהצבעתי "אמת". זה היה בקייץ 1981. בדיוק לפני 30 שנה. כל חיי הצבעתי עבודה. לעולם לא למפלגה אחרת. זו מפלגה של עשייה - גם מדינית וגם חברתית. כל חיי פעלתי כדי לבנות את הבית הזה שבו אנו יושבים. הבית הזה לא נבנה מעצמו. רק אם נחזיק אותו כטולנו יחד הוא יחזור לצמוח לגובה.
אתם יכולים לסמוך עליי שאני אדע לאחד את הבית הזה. ב- 12 בספטמבר מצביעים לאחדות ולא לפילוג. ורק אני יכול לעשות זאת.