ההופעה המרשימה של ראש הממשלה בנימין נתניהו שנה אחר שנה והשנה מול 11 אלף איש בשדולה למען ישראל בארה"ב (איפא"ק) מעלה שאלה האם נתניהו הוא לא המועמד שהמפלגה הרפובליקנית הייתה רוצה?
נתניהו מכיר את אמריקה, הוא מדבר אנגלית מצוינת ויודע להופיע בצורה מרשימה. הוא מדבר רפובליקנית, חושב רפובליקנית ואפילו נושם רפובליקנית. עם זאת, מדובר בראש ממשלת ישראל, ואם הרפובליקנים היו יכולים אני משוכנע שהם היו מריצים אותו מול הנשיא אובמה בבחירות הבאות. ייתכן שהתפיסה הזו של נתניהו כרפובליקני גורמת לו לעמוד מול הנשיא אובמה ולהיכנס איתו לקרב תגרה למרות שהוא יודע שהמחיר הזה עולה בביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
מדובר על ויכוח מהותי בין שתי תפיסות עולם. נתניהו מרגיש שעמד על שלו. הנשיא אובמה דיבר בנאומו בשבוע שעבר על גבולות 67', אך נתניהו התייצב, הוציא תגובה חריפה ונתן לנשיא הרצאה בבית הלבן. לתפיסתו הנוכחית של ראש ממשלת ישראל, נשיא ארה"ב התקפל או נאלץ להסביר את דבריו ולשים את הפוקוס הפעם בדברים החשובים לישראל.
"נתניהו היה שמח לרוץ מול אובמה כמועמד לנשיאות"
ניתן לומר כי נתניהו מאמין שעשה את הדבר הנכון, ולמרות שהוא הוא עומד בראש מדינה קטנה, הוא חושב שהצליח להשפיע על המנהיג של אמריקה הגדולה, לדבריו.
תפיסת הנשיא אובמה דווקא אחרת: ייתכן שהוא חושב: "אני ניסיתי להביא את רה"מ לעשות ויתור רציני, הוא לא הסכים, נאלצתי לומר את מה שכולם יודעים שזו הנוסחא לשלום אך נתניהו בא לריב". נתניהו יזם מאחורי הקלעים את הנאום שלו מול שני בתי ההקונגרס. מדובר בקונגרס רפובליקני המתנגד לאובמה. ייתכן שהנשיא חושב שנתניהו ניפח דבר קטן שניתן היה להבהיר אותו בארבע עיניים.
בין האישים פעורה תהום עמוקה אבל מה שגורם לנתניהו להיכנס בסוף לזירת העימות היא אולי התפיסה שאילו היה יכול היה שמח לרוץ מול אובמה כמועמד.