נשיא ארצות הברית ברק אובמה נפגש בשטרסבורג עם בני בריתו מנאט"ו על מנת לשוחח על תכניותיו בנוגע למלחמה באפגניסטאן - שהיא לדבריו -"הקו הקדמי של המלחמה בטרור". אך למלחמתה של מדינתו בטרור יש סודות אפלים, עליהם - אפילו אובמה לא באמת רוצה לדבר.
בספרד, שופט בשם באלטסר גארזון פתח תיק ובו מספר עדויות של אנשים שטוענים כי הם עונו בבית המעצר האמריקני בגוונטנאמו - קובה. בוושינגטון, הסנאטור פטריק ליהי שאל שאלות דומות, שאלות שמסקרנות אנשים בכל העולם.
האם ארצות הברית באמת עינתה עצירים? האם היא העבירה בחשאי עצירים למדינות אחרות כדי לעבור סדרות עינויים? האם גורמים רשמיים בוושינגטון אישרו את המהלכים האלו ? ליהי אומר כי "אנחנו לא יכולים להעביר את הדף מבלי לקרוא אותו".
יש יסוד סביר לאמונה שפשעים בוצעו. עצירים ששוחררו מספרים על סדרת העינויים שעברו במהלך הישיבה במחנה המעצר האמריקני או תיאורים על מעבר למדינות אחרות בהן הם עברו את אותו הטיפול הנוראי. חקירה של הצלב האדום גם כן מאשרת את הפרטים.
אובמה מעדיף: "להסתכל קדימה"
כשג'ורג' בוש כיהן בתפקיד הנשיא, הוא אמר כי "ארצות הברית לא מענה אסירים", אבל ממשל בוש הגדיר 'עינוי' בצורה כה צרה - שזה נראה כאילו המילה עצמה עברה סוג של עינוי.
המאמצים לחשיפת האמת על הנעשה במחנות המעצר האמריקנים נעים בקצב איטי מאוד: בתוך ומחוץ לארצות הברית. גם ממשל אובמה לא מתלהב לחקור את העבר. הנשיא האמריקני אמר לאחרונה כי "בעיקרון אני מעוניין יותר להסתכל קדימה מאחורה".
קל להבין את זה. מיליוני אמריקנים מודים לנשיא היוצא ועוזריו, לחיילים האמריקנים וגם למרגלים האמריקנים על ששמרו, או לפחות ניסו לשמור על אמריקה בטוחה יותר אחרי אירועי ה-11 בספטמבר. כל חקירה או תביעה אפשרית יכולה להעיר עימות לאומי שיטיל צל על אותם הדברים שאובמה מנסה להשיג. אך ארצות הברית חתומה על אמנות בינלאומיות שנוגעות לעינויים ופשעי מלחמה. האמנות האלו מחייבות את המדינות החתומות עליהן להעלות לדין כל מקרה עינויים שנחשף.
מדינות באירופה, באפריקה ובאמריקה הלטינית החלו כבר להתמודד עם הפשעים הסודיים שלהן. ארצות הברית חייבת להחליט אם עכשיו, הגיעה גם זמנה.
תכניתו של ג'ונתן מאן - Political Mann - משודרת ביום שישי ב-20:30 ובשבת ב-22:00 ברשת CNN.