ג'ק מקגרירי נולד בעיירה אמריקנית קטנה בטקסס. כשהיה בן תשע שוק המניות התרסק. "קראו לזה יום חמישי השחור, אחר כך יום שני השחור, אחר כך יום שלישי השחור ואחר כל אוקטובר השחור. בסוף כבר דיברו על שנים". ואז הגיעו הסופות השחורות שכיסו את השמיים והעלו אבק וסימאו עיניים וחנקו גרונות.
הוריו היו מהגרים. אביו שהגיע מאירלנד התאהב באימו הפינית, כשראה אותה מבעד לחלון קרון הרכבת בה נסע לחפש עתיד טוב יותר. נולד להם ילד אחד והם החלו לבנות את בית החלומות שלהם. אבל אז הכלכלה התרסקה, אמא של ג'ק מתה ואביו פוטר מהעבודה. החלומות עלו באבק.
לג'ק חיכה עתיד אחר. או יותר נכון - ג'ק בחר בעתיד אחר. אם היה נשאר בעיירה אולי היה ממשיך לעבוד במכרה הפחם, אולי היה גונב רגעים אסורים עם הבת של הספרנית, אולי היה מתעמם גם הוא ומתמזג ברקע האפרורי.
אבל ביום מסוים, ברגע מסוים, הוא נכנס לחנות הטבק והממתקים של מר קיין, עצר לרגע לבדוק את סוגי הממתקים שבמכונה ואז דלת החנות נפתחה והפעמון צלצל ואיש זר עם כובע לבד נכנס פנימה. מנקודה זו חייו של ג'ק כבר לא יראו אותו דבר.
לאיש הזר קראו וירג'יל. הוא היה רמאי מדופלם ותכסיסן יצירתי. בת זוגו הייתה רוז היפה. שידעה להחליף חזות ואישיות כמו זיקית אנושית. הם צירפו את ג'ק למסע הרמאויות שלהם ולימדו אותו את סודות עולמם.
אם אין אני לי - מי לי?
בהתחלה עוד ניסיתי להבין את דרכי הרמייה: לעקוב אחר סוד החלפת השטרות, לפענח את נפתולי העלילות שהם רקמו ובעיקר לא לרחם על הקורבנות שבסופו של דבר "מסרו" לווירג'יל ולחבורה את הכסף, כי חשבו שהם בעצם מסדרים את מי שרימה אותם. אבל באיזשהו שלב זה כבר ממש לא הסיפור. הגיבורים מקבלים נפח וצבע ומשתלטים על העלילה.
וברקע רוחות מלחמה. סוף שנות השלושים והאימה מאירופה מגיעה ליבשת המוזהבת. ג'ק עוקב אחרי רסיסי המידע שמגיעים. במהדורות החדשות ברדיו הוא שומע את קולות הרשע, ביומני החדשות שמוקרנים לפני הסרטים הוא רואה את תמונות הזוועה. נער אמריקני שיודע שאם הוא לא ידאג לעצמו, אף אחד אחר לא יעשה את זה, מודאג מצעדי מגפיי השטן המתקרבים.
ספר שאפשר להיבלע לתוכו, להיסחף. הוא ארוך מספיק (כמעט 450 עמודים) כדי להתמכר, ומרתק מספיק כדי שלא ישעמם. הוא מסוג הספרים שמתמקם בנוחיות בתוכך למשך זמן הקריאה, מספק הצצה לעולם אחר - רחוק אבל קרוב, שונה אבל מובן, דמיוני אבל מוכר.
היערות ותגובות ניתן לשלוח ל: sigalr@news2.co.il