כתב אישום המגולל שלוש פרשות שחיתות חמורות הכרוכות זו בזו הוגש היום כנגד מספר נבחרי ציבור, עובדי ציבור בכירים ובעלי הון. למותר להזכיר ששניים מבין הנאשמים, אהוד אולמרט ושולה זקן הסתבכו בפרשות נוספות, אבל לא פחות חשוב להזכיר שכל הנאשמים, כולל אולמרט וזקן, הם בחזקת חפים מפשע - אלא אם יוכח אחרת בבית המשפט.
אין לטעות - זו פרשה חריגה בהיסטוריה של הפוליטיקה והמנהל בישראל, בין אם יוכח שהאישומים נכונים ובין אם לא. היא לא חריגה בגלל הבכירים המעורבים בה (ראינו לאחרונה שלא מדובר בתופעה נדירה במיוחד) אלא בגלל מספר המעורבים בה, הקשרים שרקמו ביניהם והזמן הממושך בו הם פעלו ביחד. היא חריגה גם בתוצאותיה. בעוד שלא באחת מפרשות השחיתות הנזק שנגרם לציבור הוא מצטבר וסמוי מן העין, כאן תוצאת הקשר המושחת הוא פרויקט מכוער אשר פוגע באופן ברור באיכות החיים של כולנו.
יש שלושה דברים שכדאי להימנע מהם בשלב הזה. ראשית, לאור הירידה בניקוד של ישראל במדד תפיסות השחיתות הבינלאומי, מפתה לכתוב שהפרשה הזו היא עוד הוכחה לכך שהמדינה והפוליטיקה הולכות ונהיות מושחתות. עם זאת, צריך לזכור שגם כשהפרשה הזו נחשפה, באפריל 2010, היא לא שיקפה בהכרח את המציאות. למעשה, רוב כתבי האישום וההרשעות שאנו שומעים עליהם לאחרונה מתייחסים לאירועים שהתרחשו בממשלות שרון, קרי, לפני יותר מחמש שנים.
"אין פה שום דבר משמח"
בנוסף, כדאי להימנע מהטענה ההפוכה שהפרקליטות מסמנת מטרות, ושהבעיה היא עם אלה הלוחמים בשחיתות, כמו פרקליט המדינה. צריך להזכיר שהיה זה אותו פרקליט המדינה, משה לדור, שהמליץ לסגור את התיק נגד אולמרט בפרשת בנק לאומי, בעודו סופג על כך ביקורת קשה מפרופסור מרדכי קרמניצר ואחרים. על כל פנים - לטענה זו אין שום בסיס במציאות.
צריך להימנע גם מלשמוח. לא רק כי אין שום דבר משמח בתמונה העגומה שמצטיירת מכתב האישום - אלא כי העובדה שהפרקליטות עוברת בהצלחה את מבחן בוזגלו היא המינימום הנדרש במדינה ולא תעודת הצטיינות.
אין סיבה למסיבה כי כלל לא ברור אם גם בעתיד הפרקליטות תבצע את מלאכתה. הדבר תלוי ביכולת לבלום את יוזמותיו של שר המשפטים יעקב נאמן, ושל בכירים אחרים, בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החוץ אביגדור ליברמן, ח"כ יריב לוין וח"כ זאב אלקין. הם למעשה הסיבה העיקרית לכך שאין לשמוח היום, והם שצריכים להעסיק אותנו - גם כדי שבכירים יירתעו מלפעול בשחיתות, וגם כדי שבעתיד, אם לא יירתעו ויהיו מעורבים בפרשות כמו הולילנד - הם ייתנו על כך את הדין.
ד"ר דורון נבות הוא מרצה בבי"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, מומחה לתיאוריה דמוקרטית ולפוליטיקה הישראלית