לקראת ציון יום השנה לכהונתו של נתניהו ניסיתי לבדוק מהו טיב היחסים בין מנהיגינו בצמרת בהתבסס על שפת הגוף המצולמת שלהם. לפניכם התוצאות:
ראשון הנואמים, רוני בראון, מתחיל את דבריו בטון פגוע וברמת אנרגיה נמוכה. ברגע שהוא מבחין בכך שנתניהו מתעלם ממנו בהפגנתיות התנהגותו משתנה ובעקבותיה גם הטקטיקה. נתניהו מייצר אינטימיות עם יעקב נאמן כסימן לחוסר עניין בבראון. בראון קולט את הסימנים ומגיב להתעלמות של נתניהו בסימני העלבה מסוג דחייה ולעג, שבשילוב עם החיוך הגדול שלו מייצרים תחושת זלזול מוקצנת.
לנאמן לא נעים מהמצב - הוא מסתיר את הרגשות שלו על ידי כיסוי הפה בעזרת היד ומפנה את מבטו לבראון, אבל ביבי לא זז ממנו כדי להבהיר לנאמן שהשיחה ביניהם לא הסתיימה. הנענועים והקשקושים בעט מעידים על עצבנותו של ראש הממשלה וניכר כי נתניהו חרד מלהישאר לבד בשולחן בסיטואציה לא נעימה זו.
תגובתו המזלזלת של נתניהו כלפי איציק הרבה יותר בוטה מזו שראינו מול בראון.
איציק דורשת את תשומת ליבו כשהפעם גלגל ההצלה של ראש הממשלה הוא השר גלעד ארדן, שבהתחלה קפוא במקומו ומגיב להאשמות בתנועות 'קאט' בראש שחותכות את האוויר שבינו לבינה: 'הבנתי, תמשיכי' הוא מסמן, ומפנה מיד את תשומת ליבו בחזרה לביבי שמתעלם בהפגנתיות.
תנועת הזלזול הכי קיצונית שראיתי אי פעם אצל ביבי הופנתה כלפי לבני.
ראשו מהנהן ממושכות לשלילה בניסיון לפסול את דבריה ולנער אותה ממנו, ובהמשך הוא אפילו נוקט בתנועת פנים ילדותית ומגוחכת שמביעה כי בעיניו דבריה טיפשיים. תגובה קיצונית זו לא מותירה הרבה מקום לטעות - הוא מתעב אותה ומזלזל בכישוריה ובשיקול דעתה.
אפשר בהחלט לומר שהאווירה הממלכתית עליה הקפיד נתניהו כיו"ר האופוזיציה נשתכחה והוחלפה בזלזול, בהתעלמות ובלעג לאלה שעומדים עכשיו במקומו.
מישל שטיין טיר היא מנחה להופעה מול קהל ומצלמה, www.teer.co.il