ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא השבוע נאום מדיני באוניברסיטת בר-אילן, שהיה מעין תגובה ל"נאום קהיר" של נשיא ארה"ב ברק אובמה באוניברסיטת קהיר. מישל שטיין טיר שבודקת מיומנויות תקשורת מול קהל ומצלמה בדקה עבור "ערוץ הכנסת" מה אמרה שפת הגוף של השניים בעת שנאמו. אובמה ניצח בנקודות.
הנאומים של ביבי ואובמה היו שונים זה מזה מבחינת התפאורה, קהל היעד והמכשולים. אובמה דיבר מול קהל גדול באולם המפואר של אוניברסיטת קהיר ופתח את נאומו בדברים על תרומתו של האיסלם לעולם.
גם ביבי בחר לשאת את דבריו באוניברסיטה, בזו שהצמיחה את רוצח השלום יגאל עמיר, אך עובדה זו הוצנעה. ביבי פתח בדברים על בגין וסאדאת, כדי לשדר לעולם שהיום הוא ואובמה הם המנהיגים שמנסים לפרוץ את הדרך הסבוכה לשלום, והוא דיבר מול קהל מצומצם ומאולם צנוע הרבה יותר.
באיזה מצב רוח כל אחד מהם מתחיל את הנאום?
ביבי נראה כסוחב על גבו את כל כובד 2000 שנות הגלות של היהודים, ואילו אובמה נהנה מהקלילות ומשמחת החיים האמריקנית. אובמה מחויך ונינוח - ביבי מתוח ונרגש.
אובמה מתנהג כמו מלך העולם, מוקף באהבה ובטוח בעצמו, ואילו נתניהו מדבר לאט, בקושי נושם, מסדר את הדפים ונאחז בהם, ונראה כמי שנדחק לפינה ונאלץ למצוא לעצמו את הדרך החוצה. צחי הנגבי היטיב לתאר זאת בעזרת דימוי מעולם השחמט: "ביבי הקריב את המלכה שלו כדי להיות בעמדה אסטרטגית טובה יותר".
מתי מתרחשות מחיאות הכפיים הראשונות בנאום של ביבי?
מחיאות הכפיים הראשונות להן ביבי זוכה מגיעות כשלוש דקות מתחילת הנאום. זהו סימן מרגיע עבור כל דובר, וזה קורה אחרי שהוא פונה למנהיגי מדינות ערב ומזמין אותם להיפגש איתו "בדמשק, בריאד, בביירות. גם בירושלים."
ביבי מסתכל ישירות לכיוון המצלמה ומוריד את הסנטר. פעולה זו יוצרת את 'תנוחת הטירוף' שמשדרת למנהיגי ערב ולצופים מסר מבלבל: מצד אחד ביבי מזמין אותם להיפגש, מצד שני הוא נראה כמו אחד שאומר: 'ואז חכו מה אני מתכנן לכם...'. התגובות החריפות של העולם הערבי לנאום נובעות לא רק ממה שנתניהו אמר אלא מ'איך' הוא אמר את הדברים.
יכול מאוד להיות שלא לזה הוא מתכוון, אך המצלמות משטיחות ומעוותות את המציאות וגורמות לנו לפעמים לקלוט מסרים שלא בהכרח אליהם התכוון המשורר.
כשביבי אומר למנהיגי ערב שהוא מוכן לארח אותם בירושלים הוא עושה את 'תנועת הנכנע' שחושפת את כפות הידיים. כשאנחנו מראים את כפות הידיים שלנו אנחנו חושפים רגש אמיתי. ביבי מכוון את כפות הידיים שלו לצופים וכך מביע שהוא באמת מוכן לארח את מנהיגי ערב בירושלים אך הוא ממש לא כופה עליהם את ההזמנה.
מתי מתרחשות מחיאות הכפיים הראשונות אצל אובמה?
בסיום הפסקה הראשונה בנאום שלו, אובמה אומר שתי מילים בערבית - Assalaamu Alaykum וסוחף את הקהל למחיאות כפיים סוערות. ביבי נאם במשך 28 דקות והצליח "לסחוט" 15 סטים של מחיאות כפיים. אובמה שנאם במשך 55 דקות זכה ל-38 סטים של תשואות, שזה בממוצע - לביבי מחיאות כפיים כל 2 דקות ולאובמה כל דקה וחצי. עדות לא רעה להצלחתם של השניים.
למרות שהנאום של אובמה היה ארוך יותר הוא רץ את המרתון שלו בתבונה ולא התעייף באמצע. חלוקת האנרגיה שלו לאורך הנאום היתה מוצלחת יותר מזו של ביבי. ביבי אמנם הצליח להתגבר על ההתרגשות הראשונית וריגש במילים אישיות ובציטוט מקסים של הרצל, אבל ככל שהוא התקרב לסעיף שמדבר על עיקרון הפירוז, תנועות הגוף שלו הפכו חדות ומתוחות יותר.
בשלב מסוים הוא אפילו התנתק מהקהל והתחיל לקרוא מהדף, כמו מותש ורוצה לסיים כבר עם זה. בחלק האחרון, אחרי שאמר את מילת הגנאי 'חמאסטן' הוא אסף את עצמו וסיים טוב מאוד ועם הרבה מחיאות כפיים.
איך זה שאובמה נואם בעל-פה וביבי קורא מהדף?
בניגוד לביבי, אובמה לא נעזר בדפים כלל. במהלך הנאום המבט של אובמה זז באופן קבוע - ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה. הן לא עוצרות במרכז אפילו פעם אחת וזה בגלל שהוא מוסר לנו את הטקסט משני טלפרומפטרים שקופים שנמצאים מימין ומשמאל.
לביבי לא היו דרישות טכנולוגיות מיוחדות ממארגני האירוע, ואילו לאובמה היתה פירוטכניקה שלמה שסייעה לו. אובמה אימץ ותרגל טכניקות משחק נפלאות להעברת טקסט באופן טבעי ואמין, אך מאוד מסייעת לו בכך העובדה שהוא מקבל את הטקסט כמו מגישי חדשות בטלוויזיה - מטלפרומפטר.
זה מאפשר לו להיות בקשר עין רצוף עם הקהל, דבר המעורר אמינות ותחושה חיובית כלפיו. זו עדיין חוכמה גדולה, כי גם כך קשה להעביר טקסט כזה ולגרום לו שישמע כן ואמין.
מישל נותנת לשני המנהיגים ציונים: 85 לביבי - 95 לאובמה.