ונניח שהטייסים חטפו את המטוס, והנוסעים עשו מעשה "טיסה 93" - מישהו אמר "let's roll", וכעבור מספר דקות היו קפטן זהארי שאה וטייס השנה פאריק מתים על רצפת הקוקפיט. ונניח אולי שדווקא רול חמיד, הנוסע ממלזיה שהוא במקרה גם מהנדס טיסה, הוא שניטרל את הטייסים ואחר כך נוטרל בעצמו בידי הנוסעים.
כך או כך, שני התסריטים מכוונים אותי לסיטואציה הטראגית הבאה: עומדים הנוסעים בתא הטייס, זועקים בקשר לעזרה - ואיש אינו שומע: מערכות הקשר הרי כבויות ולאיש אין את הידע איך להפעילן. הם נוגעים בכפתור אחד - המטוס מטפס מעט. נוגעים לרגע במצערת, כמו שראו באיזה סרט - והמטוס מתקן אותם וחוזר לנווט בביטחה מזויפת אל מסלול עלום שהוזן מראש במחשב הטיסה.
נזכרים הנוסעים בשיחות שנערכו מתוך המטוסים החטופים ב-11 בספטמבר, ומפעילים את כל הטלפונים הסלולריים שנמצאים ברשותם (מעריכים שהיו כ-200 כאלה על סיפון MH-370). אלא שהמטוס כבר מעל האוקיינוס השקט, מחוץ לטווח קליטה סלולרית. אין קליטה. גובה השיוט והמיכל הרזרבי מאפשרים טיסה של עוד כשש שעות. שש שעות מעל הים, עד שהדלק אוזל. שש שעות הם עומדים בקוקפיט, ואין שום דבר שהם יכולים לעשות בדרך אל מותם.
מופרך? לא בהכרח. נהוג לחשוב שדיילים ותיקים יודעים היכן נמצא כפתור המצוקה החבוי שמשדר אות SOS מבלי לעורר חשדם של חוטפים. יכול להיות שהכפתור נלחץ, אלא שהאות לא שודר. מערכת התקשורת ACARS כובתה הרי בצורה מסודרת עוד קודם לכן. התסריט הזה רלוונטי כמו הרבה תרחישים אחרים, כל אחד מהם יכול לשמש בסיס לסרט אחר. יש מצב שג'יי ג'יי אברמס כבר חשב על זה, בינו לבין עצמו; בכנס המחזור של כוכבי הסדרה "אבודים", השבוע, היה מי שהזכיר לנוכחים שלא ראוי להתלוצץ על הטרגדיה הנוכחית. אבל כו-לם מדברים על זה.
חשש אנושי מאובדן שליטה
החשש האנושי כל כך מאובדן שליטה, שממילא קיים בכל טיסה שהיא, מתערבב עם השאלה מה אנחנו היינו עושים. היכונו לשיחת הסלון בשישי הקרוב: ישראלים כבר היו עושים ככה, או ככה, או ככה. Fight or Flight? מי יהיה בתפקיד הכלכל הגיבור? מי יהיה הנוסע שישלוף תרסיס גז פלפל בפרצופו של החוטף? אולי הקינוח מהביזנס קלאס (תפריט בהשראת השף המפורסם) יכול לשמש כלי נשק?
ניהול המשבר מטעם המלזים, הסינים והאוסטרלים איטי מצד אחד ומרשים מצד שני: כמות האוניות והמטוסים בשטח עצומה, אבל במסיבת העתונאים היומית התשובות חלקיות ומסתירות פרטי מידע רבים. בישראל, שבה מערכות השלטון מחוררות ככברה, מדינת ההגזמה והיציאה מפרופורציות, הפייסבוק היה כבר קורס מהאשמות, והתקשורת הישראלית היתה עושה תוך יום היפר-ונטילציה בנפח שהמלזים מרחו בשבוע.
יד על הלב: אם מטוס אל על היה נעלם מעל סין, האם היינו מקבלים סיוע טוב יותר מהסינים? יש להניח שהיינו זוכים לאותו מאמץ כמו שמקבלים המלזים - רק שאנחנו היינו מתלוננים יותר שממדרים אותנו, בוכים לאמריקנים, ומאשימים את כל מי שאפשר להאשים עוד בטרם נמצא ה"פינג" הראשון במכ"ם.
אני תוהה אם מנכ"ל אל-על היה עונה בצורה יסודית כל כך ובאנגלית שוטפת על שאלות קשות מדי יום מול כל התקשורת העולמית. יתרה מזאת, אני די משוכנע ששר-התחבורה שלנו לא היה רהוט כל כך באנגלית ושולט במונחים מקצועיים מול שאלות כמו שר התחבורה המלזי. ה"ניראות" והפוליטיקה היו נכנסות מהר יותר למשחק - אני מניח שכבוד השר היה שולח לחזית את הדרגים המקצועיים (ואל תאשימו אותו חלילה בחרדה מנזק פוליטי). וזה לא קשור לפרסונה ישראל כ"ץ - רוב שרי הממשלה שלנו מדברים אנגלית בינונית למדי, ורובם היו מתעייפים מהר למדי מתדרוכים יומיים שאין בהם בשורה לבוחרים.
זה לא כיף לא למצוא את המטוס יום אחרי יום. הפסימיות הזאת שלי מתאזנת מעט עם ביטחון שאני רוחש לשב"כ, למוסד ולאמ"ן: הם כנראה היו מגלים מהר יותר דרכונים מזוייפים ואת הרקע של מי שהחזיק בהם. גם הבקרה האווירית בישראל אמינה יותר, מטבע האיומים עלינו - שלא כמו בהודו, אצלנו רוב המכ"מים עובדים ברצף.
ברמודה זה רק אי, לא משולש
ומילה אחרונה על קונספירציות: לשמחתנו, רובן לא רלוונטיות כאן כפי שהן תלושות בכל תחום בחיים. אי אפשר באמת לתכנת חטיפה של בואינג בעזרת טלפון נייד, אין אפשרות לצבוע מטוס בעודו באוויר בצבעים של חברת תעופה אחרת, ונעצור כאן מתוך כבוד לקוראים הלא לגמרי טיפשים.
ומי שדעתו נדדה אל סיפורי משולש ברמודה, ומטוסים שנעלמו בו לאורך השנים מלוא החופן, נזכיר שגם הסיפור הזה הוא קונספירציה שמזמן הופרכה: למעט היעלמות אחת של מטוסים מאד ישנים בשנות הארבעים (זה היה קורה די הרבה פעם), לא התרסקו בברמודה ולא נעלמו שם מטוסים יותר מאשר בשום משולש או משושה או מתומן באף ים אחר. מה שהיה אז זה ספר, וסרט, ומלחמה קרה, וחרדות קולקטיביות שתועלו אל אזורי דמדומים טלויזיוניים. אין משולש ברמודה באמת. וזה, אם תרצו, קצת נשק של היגיון, לשימוש חופשי בשיחת הסלון של מחר.