המסמך שפרסם ה-FBI באתר האינטרנט שלו שלפיו באירוע המסתורי המכונה "תקרית רוזוול" אכן נחתו חייזרים על אדמת ארצות הברית, מתאר אירוע שהתרחש ב-1947. נמצאו אז, לכאורה, הריסות צלחת מעופפת ובה גופות חייזרים בניו-מקסיקו, אירוע שדווח אז בתקשורת המקומית ונשכח.
אותה תקרית שבה לכותרות סדר היום הקונספירטיבי ב-1978, אז ניסו בחיל האוויר האמריקני לטייח את אותם עצמים בלתי מזוהים שאותרו. הדוח הישן שפרסמו ב-FBI מתוקף חוק שקיפות המידע לציבור, הפך בימים האחרונים כראייה לכאורה שבה מנופפים חובבי הקונספירציות בניסיון להצדיק את התיאוריות שהם מתעקשים לקדם.
"חוקר חיל האוויר דיווח שלוש צלחות מעופפות לכאורה, שבכל אחת מהן היו שלוש גופות אנושיות, אך בגובה של 90 ס"מ בלבד", תיאר המסמך. "הן היו לבושות בחליפות בד מתכתי בעל מרקם עדין (בדומה לחליפות החלל של האסטרונאוטים הראשונים, ע.א)".
למרות הקושי הרב שלא להשוות את הכתוב לסצנה מסרט מדע בדיוני, הדוח שפורסם אכן נראה כמסמך רשמי של הסוכנות הפדרלית לחקירות ולא בולטים בו סימנים ברורים של זיוף. יתרה מכ, הוא אכן מצביע על כך שב-FBI אכן סברו כי אותרו צלחות מעופפות הלכה למעשה.
למרות כל זאת, בדרך לקבלת האמינות הבחנתי בלא מעט נורות אדומות. ספקות רבים התעוררו בי כבר בקריאה ראשונה של המסמך, לנוכח העובדה שמחבר הדוח אינו טוען לאמיתות המידע או לכך שמדובר בשקר. הוא ככל הנראה היה לא יותר מאשר צינור להעברת מידע שקיבל, אך אינו מהווה אינדיקציה למהימנותו או לדעתו האישית של כותבו.
זו הסיבה שלמרות שלא מדובר בזיוף, אין לראות בכתוב בדוח דבר המשקף את עמדתה של סוכנות החקירות הפדרלית, שאף הדגישה עובדה זו באתר האינטרנט שלה.
עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא העובדה שהסיפור המתואר הוא למעשה "יד שלישית", ולא מגולל עדות ממקור ראשון: הדוח כולל פרטים שמסר חוקר של חיל האוויר, על מה שאדם אחר טען באוזניו. נוסף על כך, המידע שכולל המסמך כלל אינו תואם את שרשרת האירועים שהתרחשו לכאורה בתקרית רוזוול. שם "דווח" על הריסות מפורקות של כלי טיס, ואילו הדוח שנחשף מספר על שלוש צלחות שלמות, בקוטר של 16-17 מטרים. לו היינו מנסים להשתמש בדוח זה כראייה בבית משפט בכל מדינה דמוקרטית, גם בנוגע לסכסוך הפעוט ביותר, נראה כי עדות "יד שלישית" דוגמת זו הייתה נזרקת לפח האשפה זמן קצר אחרי בחינתה.
באותו הקשר, לא ברור כלל מי הוא המקור הראשונה שאחראי להפצת המידע שמתאר הדוח. כפועל יוצא, נותרו עלומים גם יכולותיו, רמת אמינותו וגם המניעים שהביאו אותו לתאר את התקרית. הפיסיקאי דיוויד תומס, שאחראי על הנהגת קבוצת ספקנים המכונה "אזרחים ניו-מקסיקנים למען מדע והגיון", חוקר את ענייני העב"מים זה זמן רב.
תומס גילה כי קיימת סבירות רבה לכך שהמקור הבסיסי לסיפור ומי שמסר את המידע הראשוני המתואר בדוח לידי חוקר חיל האוויר, הוא אדם העונה לשם סילאס ניוטון. הוא היה ידוע כמי שהפיץ מעל כל במה אפשרית סיפור על נחיתת צלחות מעופפות בניו-מקסיקו, וניסה לשכנע משקיעים לשאת בהוצאות המחקר של טענתו. בתמורה, הוא הבטיח כי ייזכו להיחשף לטכנולוגיה שתעשיר אותם עד מאוד.
ניוטון המשיך במאמציו לגייס משקיעים עד 1952, אז נעצר ומאוחר יותר גם הורשע בהונאה. בדיעבד התברר שאת סיפור הצלחות המעופפות שלו הוא הצליח למכור גם למגזין "וראייטי", שפרסם את פרטיו. כפי הנראה, גם חוקר חיל האוויר שצוטט בדוח נפל קורבן לאותה הונאה שבדה ניוטון מגחמות לבו.
אם למישהו נותר עדיין שמץ של ספק, יש לזכור שמדובר במסמך שאינו מסווג - כזה שב-FBI מעולם לא ראו בו כזה הכולל מידע אמין ורגיש, ולכן האפשרות לעיין בו עמדה תמיד לרשות הציבור הרחב. הוא נידון על ידי חובבי העב"מים וקונספירציות עוד ב-1990, כך שבכל מקרה - הוא אינו מספק מידע חדש.
למרות כל אלה, נראה כי הדיווחים אודות עב"מים מסוגים שונים ומשונים, חטיפות על ידי חייזרים ועוד ימשיכו לצוץ מדי פעם בעיתונות. 98% מאותם אירועים ניתן להסביר בתופעות נורמליות של הטבע (דוגמת להקות ציפורים, ענני עדשה וברקים כדוריים), או בטבע האדם (כגון אחיזת עיניים, חוסר ידיעה, אוטו-סוגסטיה).
רק לכ-2% מתיאורי העב"מים שהתפרסמו לא נמצא הסבר, אולם יש לציין כי עובדה זו אינה מצביעה על אמת כלשהי. יש לבחון כל דיווח לגופו, אך במקביל להשתדל שלא להסתנוור מדרגתו או מתוארו של המספר - ולנסות להפריכו באופן מדעי ושקוף. אחרת, יסווגו סיפורים אלא תחת קטגוריית המדע הבדיוני, גם אם פוליטיקאי קנדי או קולונל בצבא ארצות הברית יתעקשו להקנות להם נופך של אמינות.
הכותב הוא מזכיר האגודה הישראלית לאסטרונומיה ומדריך במצפה הכוכבים בגבעתיים