מסיבות עיתונאים וסקרי דעת קהל, כמו להבדיל חמאס ודעאש, הם מאותה משפחה. השאלה הנשאלת היא רק מי חזק ממי. מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה נתניהו, מתוגבר בשר הביטחון יעלון וברמטכ"ל גנץ, נועדה לכתוש, לבצע הכתשה, לסקרים. לא בטוח שהיעד הושג. נתניהו איבד במהלך המלחמה את עיקר כוחו.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
גם אם הסקרים מחמירים איתו, לדעתי הם מחמירים איתו - הרי שאילו דובר במסחר בבורסה והמניה של נתניהו הייתה קורסת כה מהר, היו מכריזים על הפסקת אש מחר.
ניצחון במלחמה מלווה תמיד, אמור להיות מלווה תמיד - בנדיבות של מנצחים. אם אכן ניצחנו - נדיבות לא הייתה כאן. לא כלפי האויב, חמאס. הוא לא ראוי לחמלה ותמיכה. זאת להבדיל מתושבי רצועת עזה שכן ראויים לכך.
אני מדבר על נדיבות כלפי יריבים מבית. לא הוגן ולא מתקבל על הדעת שראש הממשלה ייטול לעצמו בעלות על המיירטים של כיפת ברזל ולא ייתן קרדיט כלשהו, קמצוץ, לעמיר פרץ ולאהוד אולמרט.
המערכה הסתיימה בתחושת מרירות
לא ייתכן שנתניהו שתקף את מבצע עופרת יצוקה והבטיח שהוא ימוטט את החמאס, לא יספק הסבר כלשהו. לא להאמין ששר הביטחון יעלון, שבשעתו מחץ וכתש את ההנהגה המדינית והצבאית במלחמת לבנון השנייה, יגלה פתאום את האור, ידבר בשבח המלחמה ההיא, ולא יאמר אף ברמז, בעקיפין, טעיתי, שגיתי, גרמתי עוול לדן חלוץ, לאולמרט ולפרץ.
רשימת המכולת של נזקי חמאס, שהוקראה בקפידה במסיבת העיתונאים, וסך כל תביעותיו שלא נענו - אכן נכונה ומדויקת. אבל מה שאמור להטריד אותנו הוא מה אנחנו קיבלנו ובאיזה מחיר, בדם ובדמים.
למחרת הכניסה הקרקעית לעזה, אמרתי בשידור שהמערכה תסתיים בתחושת "חמיצות". המינוח הזה רכש אחיזה לאורך ולרוחב השיח הציבורי. בדיעבד התברר שטעיתי, שלא דייקתי - "מרירות" היה מתאים יותר.