אני אוהב את עיתון "הארץ". עבדתי בו כמה שנים ונפשי נקשרה בנפש העמודים הגדולים האלה בשחור לבן. זה העיתון היחיד שאנשים מניחים בבוקר על הדשבורד באוטו בדרך לעבודה, ולא על המושב ליידם. שמתם לב לזה פעם?
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסובוק
שמים אותו על הדשבורד באגביות מוקפדת, כדי שכולם בפקק יראו וידעו שאני אינטליגנטי, מתוחכם, אנין טעם, בעל עניין מיוחד בכלכלה וכספים - בשביל הזה הרי הקימו את "דה מארקר".
ב"הארץ" יש מדור אדיטוריאלי יוקרתי, יש גם מדור ספרות משפיע ואנין במיוחד. לכן כשאתר "הארץ" פרסם את דירוג הכתבות הנקראות ביותר לשנת 2013, וגם את דירוג הכי פחות נקראות, היה אפשר להניח שיהיה קל לנחש מה יש שם, נכון? אוי התמימות.
נתחיל מלמטה בשביל הכיף, הנה מה שקוראי הארץ דילגו עליו בהמוניהם השנה. שימו לב, "50 שנה למותו של ז'אן קוקטו: פייר ברז'ה מדבר על החבר הקרוב". "משפחתו של אסיר ביטחוני מקלקליה טוענת שישראל אחראית להעלמת גופתו" - לא רצו לקרוא. כתבה על המחזאי הפולני סלבומיר מרוז'ק. כתבה על 140 שנה למוזיאון העיצוב של הלסינקי - לא רצו. סאנגיונג רודיוס - כבר לא הרכב הכי מכוער בעולם וכתבה על משבר הזהות של דרדסית.
כן, למרבה ההלם קוראי הארץ בורחים מתכנים שמאלניים, מעיצוב, מז'אן קוקטו וגם - אין מה לעשות, עכשיו זה מדעי - מהמחזאי הפולני סלבומיר מרוז'ק. המומים? חכו חכו עד שתשמעו את הצד השני, מה קוראי הארץ אהבו במיוחד לקרוא בשנה החולפת.
שימו לב, ממיון סלקטיבי ברשימת הכתבות הנקראות ביותר, בולטות אלה: כתבה על טהוניה רובל כולל צילום חשוף למדיי, כתבה של רותה קופפר על "כך נכנס הפורנו לתוך התרבות הפופלארית", אייטם על פליטת הפה של גלית גוטמן בעניין מועדוני סאדו-מאזו, כתבה של אווה אילוז שכותרתה "על חתרנות לא סקסית" ובמקום הרביעי כתבה מתורגמת מ"לה-מונד", על למה גברים נמשכים לשדיים.
אתם כבר בטח עליתם על המכנה המשותף, נכון? בקיצור, זה עדיין העיתון לאנשים חושבים. רק שעכשיו, אנחנו יודעים על מה הם חושבים.