שבועות הוא חג הילדים. קביעה קצת מפתיעה אם זוכרים שאין בו תחרות תחפושות כמו בפורים, דמי חנוכה ופסטיגלים כמו בחג האורות, אפיקומנים של פסח או סתם פריבלגיה לאכול וופלים עם שוקולד בבית הכנסת כשכולם סביבך מחשבים עוד כמה זמן נשאר לסוף הצום כמו ביום הכיפורים.
ובכל זאת, דווקא הילדים אחראים לחגיגות מתן תורה, ולא רק בגלל קישוט בתי הכנסת בירוק או הכנה מבעוד מועד של שקיות מים שיוטלו כפצצות מצרר על עוברים ושבים תמימים.
המדרש מספר כי בשעה שביקש אלוקים להעניק את התורה לישראל במעמד הר סיני, ידע אלוקים אם איזה 'עם קשה עורף' הוא מתעסק וביקש מהיהודים, בדיוק כמו לפני חתימה על משכנתא, להביא ערֵבים. ערֵבים שאכן ילמדו בתורה וייקמו את מצוותיה, על מנת להבטיח שלא תהא הנתינה לשווא.
בני ישראל לא היססו ואמרו "אבותינו ערבים בעדנו", אך הקדוש ברוך הוא לא ההין לקבל את אבות האומה בתור ערבון. "נביאנו ערבים בעדנו" ניסו בני ישראל אופציה שנייה, אך שוב סירב הבורא להצעתם. לבסוף אמרו בני ישראל "בנינו ערבים בעדנו" ולכך הסכים הקב"ה ונתן את התורה הקדושה לעם ישראל.
לו אני המפקח על הבנקים, אני מיד מפטר את האחראי על המשכנאות שמסרב לקבל ערבות מראשי המשק או מטייקוני האומה, אבל זורם עם ההצעה שתלמידי כיתה ג' 1 של המורה ימימה יהיו אחראים לקיום ההלוואה.
אז למה באמת דווקא הילדים?
כי הילדים, העתיד של כולנו, הם הסיבה האמיתית להשקעה האלוקית. כשאלוקים רצה לתת את התורה הוא למעשה עושה סוג של מסחר: הוא מעניק לעם היהודי את הדבר יקר הערך ביותר שלו ("יקרה היא מפנינים ומפז") אבל גם רוצה לדעת מה הוא יקבל בתמורה. האבות הקדושים והנביאים הם רק חלק זעיר מן העם, וחלק היסטורי. במילים אחרות השקעה לא מניבה. דווקא מליוני ילדי עם ישראל, העתיד של העם היהודי בכל רגע נתון החל מלפני 3000 שנה הם הסיבה שמשכנעת את אלוקים כי החזרת ההשקעה של נתינת התורה תהיה משתלמת למדי.
את חג השבועות חבים אנחנו לילדי ישראל שבזכות ערבונם זכינו לקבל את התורה. יותר מכל חג אחר, הוא כתוב על שמם. ולכן גם אני אקח בעוד יומיים את שתי בנותי היקרות, אתייצב איתם בבית הכנסת לשמיעת עשרת הדברות ואראה לאלוקים כי ערבי ההלוואה ההיסטורית עומדים בתנאם.
במצב הכלכלי של היום זה לא דבר של מה בכך.
פרטים נוספים על מוקדי חב"ד לקראת שבועות באתר חב"ד