בתשע מלים: מדינת ישראל נגד משה קצב. כל מילה נוספת מיותרת.
הדילמה של השבוע
מרס 2003. גבר עטור זקן הסתובב מוטרד ליד האוטובוס החרוך בשדרות מוריה בחיפה. פניו אמרו הכל. ידיו אחזו במכשיר הטלפון הנייד. עיניו פזלו למכשיר בתקווה כי עוד שנייה יצלצל. הטלפון לא צלצל. דקות ארוכות חלפו מאז פוצץ עצמו למוות מחבל מתאבד באוטובוס בקו 37, והגבר המזוקן עמד ליד שרידי האוטובוס וחיכה לנס.
"איפה יובלי?", מלמל תוך שהוא מפלס דרכו בין השוטרים ואנשי זק"א שהיו בזירה. "איפה יובלי?", תר אחר בנו בן ה-13 וחצי שהיה בין נוסעי האוטובוס שלא הגיע ליעדו. המראה של האב המודאג המחפש אחר בנו הנעלם היה אחד הקשים בגל הפיגועים של האינתיפאדה השנייה. זמן קצר לאחר מכן קיבל יוסי מנדלביץ' את בשורת האיוב: בנו, יובל, נרצח בפיגוע.
מרץ 2006. בדיוק שש שנים לאחר מכן ישב מנדלביץ' באוהל מחאה שהקים מול בית ראש הממשלה בירושלים. מטרים ספורים ממנו, באוהל סמוך, ישב אב אחר שמחכה לשובו של בנו הנעלם.
כבר אלף ימים מחכה האב, נועם, לחזרתו של בנו, גלעד, הביתה. כחלק מהלחץ הציבורי על ראש הממשלה הקים שליט מאהל מחאה ותבע את שחרורו של גלעד, גם תמורת שחרור רוצחים אכזריים, בהם מי שהביא לרציחת בנו של מנדלביץ'.
מנדלביץ', שבנו כבר לא ישוב לעולם, הקים אוהל מחאה משלו. הוא מתנגד בכל תוקף לעסקה שתביא בין השאר לשחרורם של האחראים לרצח בנו. "אנחנו לא בעימות עם משפחת שליט, אנחנו מחבקים אותם", הסביר. "אבל המחבלים שישתחררו יצטרפו למכונת המוות של החמאס".
שני אבות, שני בנים שמבטאים את הדילמה כולה.
הברכה של השבוע
נשיא המדינה שמעון פרס פנה השבוע לעם האירני בברכה יוצאת דופן. "בפרוס השנה החדשה אני פונה לעם האירני האציל בשם העם היהודי העתיק ומאחל לו לחזור ולתפוס את מקומו הראוי בין אומות העולם הנאור", אמר פרס בנאומו.
כבוד הנשיא אמר את הדברים בברכה ששודרה בקול ישראל בשפה הפרסית, לרגל חג ה"נורוז" האירני, המסמל את תחילת האביב והשנה החדשה. פרס אינו מפסיק להפתיע. גם באופטימיות שלו. האיש שהאמין במזרח תיכון חדש עדיין אופטימי ומקווה שאירן תפרק את מתקני הגרעין שלה. אולי עוד באביב. למרות הכל - עדיף נשיא שחולם חלומות מנשיא עם מכנסיים למטה.
החשיפה של השבוע
הוראות מתירניות של פתיחה באש, הרג אזרחים פלסטינים והרס מכוון של רכושם - אלה היו עיקרי הגילויים של עיתון "הארץ" שחשף השבוע את עדויותיהם של חיילים שהשתתפו במבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה.
הפרשה נחשפה בעקבות עדויות של חיילים שהשתתפו בכנס המכינה הקדם צבאית על שם יצחק רבין (שהורה פעם לחיליים: "תשברו להם את הידיים והרגליים"), וכבר הועברה לחקירת מצ"ח.
זו הרי היתה רק שאלה של זמן מתי יחלו לצוץ הסיפורים האמיתיים על מה שאירע במבצע הצבאי שבו נהרגו כ-1,400 תושבי רצועת עזה. השאלה עכשיו היא רק אם לא יהיה צורך לשנות את שם המבצע מ"עופרת יצוקה" ל"באנו חושך לגרש".
כוכב השבוע
מנחם בן הוא האיש שכולם אוהבים לשנוא. בכל מקום אליו הגעתי השבוע - בעבודה, במספרה, בנסיעה ברכבת, ואפילו בסופרמרקט השכונתי - כולם מדברים על מנחם, לטוב או לרע. "הוא אמר שמיה לא סקסית", "הוא קרא לגיא רפה שכל", ו"הוא מעליב את כולם", אמרו. "מאיפה הוא הגיע", "הוא תותח", ו"בלעדיו לא הייתה תכנית", אמרו אחרים. אפילו אמא שלי התקשרה: "תגידי, את מכירה אותו ממעריב?(מקום עבודתי הקודם)". אז זהו, שלא.
אל בית האח הגדול VIP אמורים היו להיכנס מיטב הידוענים של ארצנו. אנשים מפורסמים המוכרים לכל. אלא שכוכבים כמו מיה בוסקילה, קורין אלאל, שימי תבורי, אמיר פי גוטמן, הדוגמנית עדי נוימן וכו' נראים כניצבים בהצגת היחיד של ה"סלב" שהיה תחילה הדייר האנונימי ביותר בבית.
רבים מהצופים, ואפילו חלק מהמשתתפים, כלל לא ידעו מיהו. לא זיהו את פרצופו ומעולם לא שמעו את שמו. היום שמו שגור בפי כל, תמונתו מתנוססת בעיתונים ובני משפחתו מתראיינים. בקיצור - כולם מכירים את בן. ביג בן.
מורן כץ היא עורכת בדסק חדשות 2 באינטרנט