היו היה פעם מישהו אשר הצליח ברטוריקה פוליטית ומיומנות תקשורתית ראויה לציון להסוות את הכוונות האמיתיות, את חסרונותיו ותכניותיו המדיניות. במלל שנבחר בקפידה על ידי יועצי תקשורת ומומחים, הצליח אז הקוסם להרשים או לתעתע את מנהיגי העולם, אפילו את נשיא ארצות הברית.
חזרתו אל קדמת הבמה הפוליטית בישראל הפיחה תזזית בשותפיו הקואליציוניים, רצון "לתקן" את מה שקודמיו עשו ולהראות לכולם מי כאן בעל הבית. החודשים הספורים שהוא מכהן בתפקידו אינם מבשרים טובות, לא לעם היושב בציון ולא לתהליך המדיני והפוליטי.
יש להודות שהקוסם איננו מה שהיה וקסמיו עד עתה - נכשלו. ודאי שתומכיו יקפצו דום לכשיקראו שורות אלה, אך מציאות לעולם לא ניתן לעוות, גם אם בכיסך תמיד ערכת איפור או צבא יועצים או מגיבים. המצער מכל הוא שהקוסם איננו מודע לכך שקסמיו כבר אינם עובדים וכי ל"שכונה" המכונה וושינגטון בא בחור חדש.
התהום הפעורה בין הממשל האמריקני לישראלי
מומחים שנלוו לראש הממשלה נתניהו בוושינגטון ניסו ליצור אשליה שלמרות חילוקי הדעות בינו לבין אובמה, יש סיכוי להידברות מעמיקה ורצינית ולא רק פוטו-אופ (הזדמנות צילום). ייתכן ודובריו של מר נתניהו לא ידעו את מה שבאמת ראש הממשלה שמע מנשיא ארצות הברית, אך כיום, לדאבון הלב, מתברר שהקשיים בהם נתקל ראש הממשלה גדולים אפילו מהמשוער.
בין ישראל לארצות הברית נוצר משבר מדיני, וכל שיש לייחל הוא שמשבר זה לא יעמיק עוד יותר. אובמה מחזיק באידיאולוגיה הניתן לכנותה שמאלנית לצורך ההבחנה, ואילו בישראל ראש הממשלה מייצג ממשלה ימנית למדי. בין שתי ההנהגות פעורה תהום בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני: מאחזים, התנחלויות, הסדרי שלום וכדומה. גם בנושא אירן הפערים גדולים למדי וקוטביים. הסיכוי לאיחוי הקרע ולהתקדמות נראה היום רחוק מאי פעם.
הנשיא אובמה מצוטט כמי שאמר: "הגיע הזמן שנהיה כנים עם ישראל". משמעותו של משפט זה היא אחת ויחידה: אובמה לא יהיה מוכן ללכת שבי אחר מדיניות ישראל, לא בהקשר הפלסטיני ולא בהקשר האירני.
הביקורת הקטלנית של אובמה
מי שיש לו מושג במדינאות מבין היטב את עוצמת ההתבטאות של אובמה שניתן להשוותה, סימבולית, לעוצמת הרעש של דיסקוטק. ואם לא די בכך, הוסיף הנשיא: "אני חושב שהיו זמנים שלא היינו כנים כמו שהיה עלינו להיות בנוגע לעובדה כי הכיוון הנוכחי במזרח התיכון הוא שלילי, לא רק לאינטרסים של ישראל, אלא גם לאינטרסים של ארצות הברית".
אלה דברי ביקורת קטלניים כלפי הממשלים הקודמים אך לא פחות מכך כלפי ישראל. יש בכך בכדי לאותת לישראל שהפעם לא יעזרו כל תרגילי הלוליינות המילולית ולא שום רטוריקה מבית היוצר של יועצי תקשורת. אובמה בעצמו אומן תקשורת, לכן הוא דורש תכל'ס ולא דיבורים.
ממשלת ישראל נמצאת בבעיה קשה ביותר. הקולות הנשמעים במסדרונות השלטון המנסים להדוף את המתקפה האמריקאית, מדומים לקריאות עזרה. האמירות הקשות כלפי אובמה האיש ולא רק לגבי מדיניותו לא ישנו את המצב. רק תכנית מדינית ברורה, עקבית, נכונה וריאלית יכולה להציל את המצב.
ישראל לא השכילה לקבע בתודעת העולם החופשי בכלל, ובארצות הברית בפרט, שההתנהלות של הפלסטינים היא המכשול העיקרי לשלום. ההנהגה הפלסטינית הנוכחית היא קיצונית ביותר, מפוצלת ומסוכסכת עד כדי שפיכות דמים.
ממשלת נתניהו משותקת מדינית ומעוררת רחמים
עם מי על ישראל להידבר על שלום - עם חמאס השולט בעזה יחד עם ארגוני סירוב שהם שלוחים של אירן? עם-אבו מאזן הנושא בתואר יו"ר הרשות הפלסטינית מבלי שיש לו רשות? לעת עתה, לדאבון אלה שרוצים במדינה פלסטינית לצד ישראל, ולשמחתם של אלה השוללים אותה לא ניתן להגיע להסדר.
ממשלת ישראל בראשות נתניהו אינה מסוגלת לעשות שום צעד מדיני משמעותי משום שברגע האמת מר נתניהו יופל על ידי הקואליציה הימנית. לה לא אכפת שארצות הברית ואירופה כולה מתנגדות למצב הקיים. לכן, אין פלא שממשלת נתניהו משותקת מדינית, מבולבלת בצורה מעוררת רחמים אך גם חששות עבור אזרחי ישראל.
מי שאיננו מוכן להודות בקיומו של משבר מסכן את ישראל. הודאה היא גם מקפצה לתחילתה של עשייה, וככל שממשלת ישראל תקדים לפעול עניינית וללא גמגומים - כך ייטב לכולם.
ד"ר צלו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי