הסערה סביב "מסמך גלנט" ולאחר מכן מינויו של אותו גלנט לרמטכ"ל ה-20 מעט שכחה, ועתה אפשר להתחיל ולבחון את הפרופיל התקשורתי של האלוף שיירש את אשכנזי.
במהלך ריאיון בשנת 1998 בעת שפיקד על אוגדת עזה, נדרש גלנט להתייחס למהומות ששררו באותה עת ברצועה, ולירי של חיילי צה"ל לעבר המתפרעים. גלנט, כפי שרואים בריאיון, עייף מאוד מהטיפול בהתרחשויות, ובלי לשים לב הוא ביצע פעולה שערערה מעט את דבריו. שניות לפני שאמר שהירי לעבר החיילים היה סלקטיבי ומתחת לברך, הוא הידק את שרירי לסתו לאחור - פעולה שמצביעה על כך שהמשפט לא היה לגמרי מדויק. בריאיון בבוקר שלאחרי הראיון ההוא, נראה גלנט סמכותי ובטוח בדבריו, כנראה מכיוון שבירר עוד פרטים אודות האירועים.
אריק שרון - מודל לחיקוי
מהתבוננות עמוקה בגלנט אפשר להבחין בדמיון בינו לבין אריאל שרון, שגלנט שימש כמזכירו הצבאי: שיער לבן, פנים חזקות ומבנה גוף רחב. לשניהם ישנם דימוי של איכרים, דמיון שאפשר לראות בתמונות של שרון מלפני 40 שנים.
אולי בשל הדמיון בין השניים, היחסים בין גלנט לשרון היו מצוינים. בטקס בו החליף גדי שמני את גלנט, תיאר האחרון את אהבתו של שרון לישראל כאהבה רומנטית. גלנט העביר את המסר בצורה מרגשת וכריזמטית, תוך שימוש טבעי בשפת הגוף ובקול ועם התאמה מצוינת בין המסרים המילוליים והלא-מילוליים. מהבחינה הזו, לגלנט כישורי רוטריקה שעולים על שרון, ויש בו את הפוטנציאל להפוך לנואם משובח.
במהלך כהונותיו השונות כמפקד וכפוליטיקאי, נהג שרון לקרוא דברים מדף והשתדל להימנע מראיונות בתקשורת. הקסם האישי של שרון בא לידי ביטוי ברגעים יותר ספונטניים. כשגלנט אמר פעם כי "קשה מאוד להיות ראש ממשלה במדינת ישראל," שרון קטע אותו ואמר: "אבל רבים בכל זאת רוצים..." וכולם פרצו בצחוק. צחוק הוא דבר מדבק ומשחרר ובזה שרון היה אלוף.
אפשר להבחין כי כתפיו של גלנט מקפצות, העיניים מתכווצות והפה פתוח - כולם פרמטרים של צחוק אמיתי שמשחרר לחץ ויוצר אווירה נעימה, וגלנט נזקק להפסקה ארוכה של התאפסות לפני שהצליח להמשיך בדבריו.
דיבורו הישיר והכריזמטי של הרמטכ"ל הבא, בנוסף ליכולתו להעביר מסרים קצרים וברורים תוכל לסייע לגלנט במעבר מעבודת שטח לעבודת מטה.