המתיחות הפוליטית שנוצרה בין שני המנהיגים, בנימין נתניהו וציפי לבני, הוציאה מהם השבוע רגשות חזקים ומגוונים. זה התחיל בנאומים בכנסת בו זכינו לראות את נתניהו צועק וסוער מאוד, ואילו לבני הייתה מאופקת ודידקטית. בהמשך השבוע זה התחלף.
לבני אמנם העבירה מסרים דומים בכנסת ובמועצת קדימה, אך הדרך בה היא העבירה אותם הייתה מאוד שונה. במהלך הנאום שלה בכנסת היא דיברה בצורה משעממת ונראתה כמו 'המורה ציפורה'. כך נצפו ח"כים רבים מנמנמים בכיסאותיהם. היא קראה מהדף, השתמשה בשפה ספרותית ולא נעזרה כמעט בכלל בתנועות ידיים.
למחרת, במועצת קדימה, מול הקהל הביתי, ההתנהלות שלה הייתה טבעית, נינוחה ובגובה העיניים, וניכר שללא נוכחותו של נתניהו באולם, הרבה יותר קל לה להביע את רגשותיה האמיתיים לגביו. רגשות שבאים לידי ביטוי בהבעות פנים שמביעות סלידה של ממש.
הטון של לבני הביע זעזוע. הכיווץ החזק בפה, שנראה כמו חיוך הפוך, הביע את שאט הנפש שעליה דיברה, והגבות המכווצות ייצגו את הכעס הרב. כל אלה יחד עזרו לה לבטא את הסלידה שחשה מהמהלך של נתניהו וחבורתו. היא דברה בקול רם יחסית ומידי פעם אפילו השתמשה בצעקות דרמטיות שבדרך כלל לא מאפיינות אותה.
נתניהו - למה הוא באמת מתכוון?
לאורך דבריו נתניהו הרבה להסתכל ימינה, דבר המסמן שהוא כנראה דובר אמת. אך במקרה של נתניהו הוא כותב ביד שמאל, ואצל אנשים שכותבים ביד שמאל האבחנה עובדת הפוך. זהו סימן לשקר אך לא הוכחה חותכת. ההצהרה הקצרה שנתן לתקשורת לגבי אירועי השבוע וטון הדיבור הלקוני הם שמסגירים, יחד עם העיניים, את חוסר הכנות של נתניהו ונראה שהוא לא באמת מקווה להיענות מצד קדימה.
מישל שטיין טיר היא מומחית למיומנויות תקשורת מול קהל ומצלמה