בצעקות "אין לכם סמכות" מהקהל נפתח הדיון הדרמטי בבג"ץ. דקות רבות ניסו שופטי ההרכב לאפשר טיעון רציף של נציג הממשלה, עו"ד ציון אמיר.

או אז החלו הערותיה (יש שיאמרו צעקותיה) של חה"כ טלי גוטליב, להן הגיב הנשיא עמית: "חברת הכנסת גוטליב - באולם בית המשפט מי שאחראי על הדיון הוא השופט. כל חסינות מדומה או אמיתית נעצרת בפתח אולם בית המשפט". הצעקות באולם, בהן אלה של עו"ד איציק בונצל, אב שכול, נמשכו דקות ארוכות, עד שבית המשפט נאלץ להפסיק את הדיון. גם מחוץ לאולם נשמעו צעקות ואיומים על ראשי מערכות הביטחון לשעבר ועל העותרים.

מעניין אם הכול היה מקרי או אירוע מתוכנן, מתוך ניסיון להלך אימים על השופטים. מכל מקום, התוצאה, בדומה למצב במדינה, מראה כי ההתרחשות בדיון ההתחלתי בבג"ץ לא משקפת "דמוקרטיה בנסיגה", אלא נראית כמו אנרכיה. אלימות וכאוס.

העובדה שראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, נזקק לליווי מאבטחים, הצעקות, ההפרעות, השפה הבוטה והקריאות "בוגדים", משמעותם שהשיח הפופוליסטי וכל מה שראינו מול משפחות החטופים, באולפנים ובהפגנות, הגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון.

הנה לפנינו התוצאה של הדה-לגיטימציה השיטתית וההסתה היומיומית נגד מערכת המשפט. האם מעתה כל מי שלא מתאים לשלטון יהיה חשוף לאלימות ולא יוכל להופיע או להעיד בבתי משפט? רוחו של הכאוס ריחף מעל הדיון כולו. לקראת סוף יום הדיונים, אגב, כאשר עלה עו"ד אליעד שרגא לדבר והתייחס לאירועי הבוקר, הוסיף הנשיא עמית ש"אלה אירועים שכבר כמה חודשים אנחנו חווים... אבל היום זה אכן היה חריג".

הקו של הממשלה: השארת בר הינה סכנה לביטחון המדינה

לאחר שבלית ברירה חודש הדיון ללא קהל, הנושא המרכזי שעליו ביקשו השופטים תשובות התייחס, כצפוי, לתקינות הליך הפיטורין, לעובדות, לשאלה אם הייתה הזדמנות לרונן בר להתמודד עם הטיעונים נגדו, אם היה שימוע, ואם אכן יש חוסר אמון – מתי הוא נולד.

עו"ד אמיר טען שסמכות הממשלה לפטר את ראש השב"כ היא רחבה ועמוקה "כמו האוקיינוס", וזו החלטת ממשלה שהתקבלה פה אחד. בכך רמז, ואף אמר, שבית המשפט לא צריך להתערב בנושא. לשאלת השופטת ברק-ארז אם מוסכם עליו שבכל זאת חלים כללים מן המשפט המנהלי (כמו שימוע למשל), ענה עו"ד אמיר כי אין מחלוקת שכללי המשפט המנהלי חלים על רשות מנהלית, אבל - הסיטואציה כאן היא "ייחודית".

לשיטתו, מי שחושב שאפשר לקיים שימוע מדוקדק בעתות מלחמה, שאפשר לעשות "הולד" ומשפטולוגיה ארוכה ופרוצדורה ועוד פרוצדורה – טועה. יש כאן עניין של ביטחון המדינה, אומר עו"ד אמיר. ובכלל, מדובר בעתירה פוליטית שהוגשה על ידי אנשים פוליטיים שלכולם יש "צבע". לדבריו, זהו דיון פוליטי המבקש לקחת את סמכויות הממשלה ולהעבירן לבית המשפט. עו"ד אמיר אמר כי השופטים יהיו אחראים לתוצאות של פסק הדין שלהן. דהיינו, לתוצאות הביטחוניות. על כך ענה הנשיא עמית מיד: "אני יודע שאתה לא מתכוון – אבל זה להלך אימים על בית המשפט".

הדגל של "סכנה" ו"ביטחון המדינה" הוא מוטיב חוזר בדבריו של עו"ד אמיר, גם כדי להצדיק את הפגמים שלכאורה נפלו בהליך וגם כדי להבהיר לשופטים שאם יבטלו את החלטת הממשלה - הישארותו של רונן בר בתפקיד תהא סכנה למשטר הדמוקרטי.

סכנה למשטר הדמוקרטי? נדמה שדווקא אפשר לדבר על סכנות אחרות לגמרי לדמוקרטיה: למשל הסכנה של הפיכת השירות ל"משטרה חשאית", או הסכנה הממשית לדמוקרטיה כפי שכבר התרחשה במדינות שבהן שליטים פופוליסטים פיטרו את ראשי מערכות הביטחון ובאמצעות "נאמנים" הפכו את הגופים האלה לכלי שרת והשתלטו על יתר מוסדות המדינה, על מנגנוני המידע והבקרה ועל מוקדי הכוח במדינה. ואם להשתמש במשפט מדברי הנשיא עמית: "לפעמים דמוקרטיות נופלות בצעדים גדולים".

זו לא הסמכות - אלא השימוש בה

בחזרה לדיון. דווקא הטיעון בדבר הסמכות ברור ונובע במפורש מנוסח החוק. אין מחלוקת על כך שהממשלה יכולה לפטר את ראש השב"כ. אבל לא זו השאלה. יש כללים של משפט מנהלי, שעוסקים לא בשאלה "מה" הממשלה מוסמכת לעשות אלא בשאלה "איך" מקבלים החלטה לפטר את ראש השב"כ. זה שיש לממשלה סמכות אין פירושה שזו סמכות מוחלטת, על כן השופטים חוזרים שוב ושוב לעניין ההליכי. עו"ד אמיר טען שבר הוזמן לדיון בממשלה, סוג של שימוע, והוא לא בא.

מהערות השופטים בדיון, לא בטוח שהשופטים מקבלים את זה שאכן היה "שימוע". השופטת ברק-ארז מקשה: "הרי לפני שימוע צריך לתת תיאור מלא ומפורט, מהן העובדות שהוא נדרש להתייחס אליהן". אבל אין תשובה ברורה להערה הזו. לדברי עו"ד אמיר: "כולם יודעים שאין אמון, כן שימוע לא שימוע..".

הנשיא עמית דווקא חידד את האירוע תוך שהוא מתייחס למצב "דמיוני" שאינו קשור לראש השב"כ: "נניח שנגיד בנק ישראל יחליט לא להוריד את הריבית והממשלה תחליט שממש חייבים להורידה – מה יקרה אז, כך יפטרו את נגיד הבנק?".

זו שאלה חשובה כי מה שעומד כאן לדיון הוא בעצם הרבה יותר רחב מפיטוריו של ראש השב"כ. אם כך אפשר לפטר ראש שב"כ – בצורה חריגה, מעכשיו לעכשיו, לפני סיום תקופת הכהונה שלו, בגלל טענות של חוסר אמון, בלי שיש תשתית עובדתית מסודרת, בלי שנערך לו שימוע, בלי שהוועדה המייעצת למינויים בכירים התכנסה, בלי שבוחנים את ניגוד העניינים, מה יהיה דינם של כל יתר נושאי המשרה הבכירים בשירות הציבורי, כמו למשל נגיד בנק ישראל? גם אותם אפשר יהיה לפטר כך. ולכן, מעניין להדגיש שגם היועצת המשפטית לממשלה בחוות דעתה אומרת שלתיק הזה יש השלכות רוחב דרמטיות על העצמאות, על הממלכתיות ועל המקצועיות של השירות הציבורי כולו.

את המסר הזה העביר בבהירות מי שייצג את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, ראש מחלקת הבג"צים עו"ד ענר הלמן. הוא הבהיר כי האינטרס של כולנו הוא שלא ייכנסו שיקולים פוליטיים להחלטות. אנשי המקצוע צריכים לדעת שלא יכולה להיות חרב של פיטורין מעל לכל החלטה מקצועית.

עו"ד הלמן סיכם במבט רחב: דווקא בגלל הכוח מרחיק הלכת שיש לשירות הביטחון, חייבים להקפיד על שיקולים מקצועיים בהפעלת סמכויות האכיפה. זאת, כדי שכל מי שיבוא אחרי רונן בר ידע שאם ירצו להעבירו מכהונתו, זה ייעשה בצורה תקינה, משיקולים עניינים ולא רק בגלל שקיבל החלטה שהממשלה לא אוהבת.

מסר ברור של בג"ץ

אחרי למעלה מעשר שעות הסתיים הדיון בבג"ץ. סבלנות רבה הייתה לשופטים, להערות הביניים, להפרעות של עורכי הדין האחד לשני, לטיעונים שסטו מן הנושא.

בסופו של יום הוציא בג"ץ צו ביניים חד וברור: רונן בר ימשיך לכהן בתפקידו "עד למתן החלטה אחרת – על כל המשתמע מכך". על פי הצו, הממשלה לא יכולה לקדם כל מהלך שעניינו סיום כהונת ראש השב"כ, לרבות הכרזה על מציאת מחליף או ממלא מקום לראש השב"כ, ואין לפגוע בסמכויותיו.

ושימו לב לדברים המופנים, ככל הנראה, לכל אלה שאמרו שאם בג"ץ יורה על הישארותו של בר בתפקיד- "אז נחרים אותו". הצו קובע במפורש כך: "כן יובהר כי ראש הממשלה והממשלה אינם רשאים לחרוג מסדרי העבודה הנהוגים ביחסיהם המקצועיים עם ראש השב"כ והשב"כ, ובכלל זה ביחס למתן הוראות לבעלי התפקידים הכפופים לראש השב"כ". נדמה שקשה לכתוב ברור יותר.

תם הפרק הראשון. המשך יבוא.

>>> פרופ' סוזי נבות היא מומחית למשפט חוקתי וסגנית נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה