ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר השבוע כי לפחות 20 פרשות נגדו נסגרו מבלי שהבשילו להרשעות. מדובר כמובן בהצגה חלקית ביותר של המציאות, אך דבר אחד בטוח: פרשת קטארגייט היא הראשונה שעוסקת באינטרסים של מדינה זרה, ולכן אף אחת מהפרשות הקודמות לא הייתה מסוכנת לו מבחינה ציבורית כמו פרשת קטארגייט.
נתניהו נתפס בעבר כמי שנוטה למעוד שוב ושוב באותם המקומות: הרצון לחיות על חשבון אחרים, הקשרים ההדוקים עם בעלי הון והאובססיה לתקשורת, שהובילה לתיקי האלפים. אבל הציבור שתומך בו, ברובו, לא התרשם. מבחינתם מדובר בפרטים שוליים לעומת תחושת המנהיגות והכוח שנתניהו מייצג בעיניהם. הוא לדעתם האיש המתאים ביותר, גם אם זה עולה למשלם המיסים קצת יותר.
אבל פרשת קטארגייט שונה, והיא מגיעה אחרי 7 באוקטובר - שם ההאשמה החמורה ביותר כלפי נתניהו, ואין שום צורך להוכיח אותה בבית המשפט, היא ההחלטה שלו להזרים כסף קטארי לחמאס כדי לקנות שקט זמני. ראש הממשלה הוא אבי התפיסה שחמאס מוחלש הוא אופציה עדיפה על פני שלטון הרשות הפלסטינית בעזה. הפרסומים שלפיהם אנשי לשכתו מנהלים קשרים עם קטאר במשך שנים הם הדבר האחרון שהיה זקוק לו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
העובדה שיועצים בכירים לנתניהו חשודים בייצוג כפול – גם לישראל וגם לקטאר – מעוררת שאלות כבדות משקל גם אם מקבלים את הטענה שלא ידע דבר. מה המסרים שהעבירו אליו? איך הוא לא ידע מה קורה לו מתחת לאף? שוב לא ידע? כמו שלא ידע על מירון ועל הסכנות שנשקפות מעזה?
נתניהו צפוי להשתמש בפרשה כדי לחזק את טענותיו נגד מערכת אכיפת החוק – ולטעון שאם לא יוגש כתב אישום, הרי ש"לא היה כלום". אבל העובדה שלא מדובר בעבירה פלילית אינה פוטרת אותו הפעם. העניין כאן הוא ציבורי עוד יותר משהוא פלילי. אנשי לשכתו יצרו לכאורה מצג שווא שקטאר מדינה ידידותית וחיובית, ועל פי החשד עשו זאת בעבור בצע כסף ולא כי זה היה האינטרס של המדינה.
מחשיפת חדשות 12 ועד מעצר מקורבי נתניהו: כך התפתחה קטארגייט, שלב אחר שלב
אם פרשת קטארגייט מסוכנת לנתניהו ציבורית, אזי שחוק הפטור מגיוס מסוכן לו פוליטית, אבל חשוב הרבה יותר - הופך לסוגיה ביטחונית ממשית ודחופה. נתניהו הבטיח להתקדם בחקיקה בנושא הגיוס עד חג שבועות (תחילת יוני), אך הסיכוי לכך נראה קלוש, והתהום רק הולכת ונפערת. הצבא זועק שהוא זקוק ליותר כוח אדם, אנשי המילואים מותשים, ובדיוני הוועדה נשמעים קולות אזהרה חמורים: פחות חיילים מתגייסים, וגם המסורים ביותר עומדים להישבר.
הרב ירמי סטביסקי – שאיבד את חתנו במלחמה וניהל בעבר את תיכון הימלפרב, שאיבד עשרה מבוגריו – הגיע לדיון ועדת החוץ והביטחון ואמר: "איזו אישה עם ארבעה ילדים תסכים שבעלה ייצא שוב למילואים? החרדים מסתובבים בקניונים, נהנים מכל העולמות, מכניסים כספים ובמקביל מוגדרים 'תורתם אומנותם'. אם זה יימשך, הצבא לא יחזיק מעמד. לא הכול ציני".
מזכיר הממשלה יוסי פוקס נכח בדיונים – ולכן קשה לטעון שראש הממשלה אינו מעודכן במשבר שמעמיק בשורות הצבא. משכו בדש מעילו. מנגד, ראשי המפלגות החרדיות ממשיכים לדרוש חוק שיבטיח פטור מגיוס לרוב החרדים. השבוע הם אף תקפו בחריפות חברי כנסת בודדים שהשתתפו בהפגנה בעד שירות שוויוני.
ח"כ משה גפני אף העז לתקוף את השר אופיר סופר, שנפצע בעת שירותו הצבאי: "כפוי טובה. אנחנו העלינו אותו לשלטון, עשינו אותו שר, והוא יוצא להפגין נגדנו". אז אם אסור אפילו לחברי קואליציה לדבר בעד גיוס שוויני ולפעול למענו, איך יחוקקו חוק כזה?
ועוד זירה מוחרשת אך חשובה ביותר היא הקרב הפוליטי שמתרחש סביב הדחת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה והחלפתה. המהלך להדיח את היועמ"שית מתקרב לצומת הכרעה, וגורמים בקואליציה מסבירים שהקרב המשמעותי כעת הוא על איוש ועדת גרוניס, שתחליט בנוגע להדחה ובמידת הצורך מי יהיה האיש או האישה שיכהנו כיועמ"ש הבא.
לוועדה לבחירת היועמ"ש יש חמישה חברים בלבד, ולכן לנציג הכנסת בוועדה יש משקל מכריע. בין המועמדים שהגישו את מועמדותם נמצאים שמחה רוטמן, אביחי בוארון, יצחק קרויזר, משה סעדה וינון אזולאי – מועמדים מארבע מפלגות שונות בקואליציה, וגם יואב סגלוביץ' מהאופוזיציה.
המועמד שייבחר כאמור יעסוק גם בשאלת הדחת היועצת הנוכחית, אבל חשוב יותר - בשאלת מינוי מחליפה. לחה"כ אריה דרעי יש עניין מיוחד בתהליך. בשל מעמדו המשפטי הוא לא יכול לשוב לשולחן הממשלה, אלא אם היועץ המשפטי לממשלה הבא יכשיר זאת (וגם זה לא פשוט). עבורו שליטה מקסימלית במינוי הבא היא קריטית.
להזכירכם, בפרשת בר-און–חברון נבדק החשד שנרקמה עסקה מושחתת סביב מינוי היועמ"ש - שסיעת ש"ס הסכימה לתמוך בהסגת צה"ל מחברון בתמורה למינוי עורך הדין רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה, שהעריכה כי הוא ייתן עסקת טיעון מקילה לדרעי. צחוק הגורל הוא שבעקבות הפרשה ההיא, שעירבה את אותו דרעי, נקבע הליך המינוי הנוכחי, שדרעי עושה כל מאמץ להשתלט גם עליו.
במצב רגיל נתניהו היה מי שקובע, אך במקרה הזה הוא בניגוד עניינים ולכן מנוע מלהתערב. האם בגלל המצב שנוצר יהיה זה דרעי שייקח את כל הקופה?
תגובות