הכרזת טראמפ על פתיחה במלחמת סחר עולמית, תחת הכותרת "יום השחרור האמריקני", יצרה כאוס עולמי. השווקים הפיננסיים חוששים מקריסה. ההכרזה מזכירה במידה מסוימת את הספר "1984" של ג'ורג' אורוול. זהו אותו רעיון, "מלחמה היא שלום", והמהלך הדרמטי הכאוטי הזה מוצג על ידי הנשיא האמריקני כנוסחה מסודרת שתוביל ליציבות ולתיקון עוולה היסטורית.
למעשה, הטלת מכסים על כל מדינות העולם, יריבות ובעלות ברית ללא יוצא מן הכלל, אינה עוד סיפור על אמריקה גדולה ועשירה, מדינת ההזדמנויות האין-סופיות והתחרות המושלמת, אלא בדיוק להפך: טראמפ מספר לאזרחיו ולעולם כי אמריקה מותקפת, היא במגננה, בסכנת התרסקות - בגלל שהעולם מנצל אותה ומנהיגיה כשלו בהגנתה.
טראמפ יוצא נגד כל הנשיאים שהיו לפניו וטוען כי הנדיבות האמריקנית בהגנת "העולם החופשי" החלישה את אמריקה, רוקנה אותה ממשאביה, וכי השתתפותה של ארצות הברית בסחר הבין-לאומי "החופשי" היא התאבדות; לדבריו, רק ארצות הברית משחקת בצורה נדיבה והגונה, בעוד כל השאר "שקרנים ונצלנים". לדבריו, על מנת להחזיר את אמריקה לגדולתה, על ארצות הברית להפסיק מיד לרמות את עצמה ומעל לכל לא להיות "פראיירים".
המוטו של טראמפ סביב הנושא הזה הוא שאמריקה הפכה למדינה "מנוצלת", שחייבת להתעורר ולמרוד במציאות האכזרית של עולם העושה שימוש לרעה בנדיבותה. אבל הטענה שארצות הברית היא מדינה "פראיירית" היא טענה בכיינית, של חלשים; טענה שלא מתאימה לאתוס האמריקני הכללי של עוצמה ללא תחרות. בעוד בתוך ארצות הברית מבקש טראמפ לחסל כיסי "בכיינות" של מיעוטים ומקופחים הבונים על עקרון "תיקוני עוולה" של "פרוגרסיביים תבוסתניים", דווקא הוא מציג את ארצות הברית בעולם כמדינה מקופחת.
באופן די מדהים, טראמפ אומר שנגמרו ימי הפילנתרופיה האמריקנית ומשתמש ברעיון עניי עירך קודמים, ברוח ובמילים של איש השמאל ברני סנדרס. הצגת האמריקנים כעניים המסבסדים עשירים בדם ויזע, בלי הכרת תודה, משנה את המשוואה המסורתית והאופטימית של "אמריקה כעיר הזוהרת על הגבעה", זאת שמקרינה עוצמה צבאית וחמלה כלכלית על כל העולם.
אז מה התזה החדשה של טראמפ?
טראמפ מוכר לנו תזה שגורסת כי הגלובליזציה ויצוא האתוס הדמוקרטי-ליברלי לכל העולם הוא למעשה "בלוף" שחלף זמנו - וכעת יש כוחות חזקים בעולם המתחרים בארצות הברית ומנצלים את הרוח האמריקנית של "לעשות טוב". המסר הוא שלא רק סין, האויבת הגדולה שרוצה לפגוע במעמד האמריקני, אלא גם בעלי ברית "חסרי בושה" ממשיכים לנצל אותה ללא הכרת תודה.
התיאור של אמריקה כקורבן מזכיר, אם כן, יותר את הפרוגרסיבים האמריקנים הקיצוניים מאשר את גיבור הרפובליקנים רונלד רייגן, שהכריע את ברית המועצות. למעשה, טראמפ פועל נגד רוח החירות של רונלד רייגן עצמו. הוא אמר זאת במפורש - "רייגן לא הבין בכלכלה!".
הנשיא מסביר כי אין לאמריקה כעת שליחות עולמית של חירות, כמו שחשב רייגן, וכי החופש האמריקני דורש שחרור ממחויבות. ה"השתחררות" היא למעשה מידידים נצלנים, בדיוק כמו מאויבים. כולם חיים בעולם אנרכי ועלינו לדאוג קודם כל לעצמנו.
מלחמת "החירות" האמריקנית של טראמפ מסירה, אם כן, את הכפפות מול יריבים ובני ברית ללא יוצא מן הכלל. סין תחטוף מכסים 34 אחוזי מכס, אבל גם על אירופה יוטל מכס בשיעור גדול של 20 אחוזים. גם אוסטרליה תחטוף וגם ישראל, הקליינטית האולטימטיבית שתולה את כל חייה בטראמפ. אפילו בריטניה בסיפור.
התזה ש"אין ארוחות חינם" מזוהה עם מילטון פרידמן, הכוהן הגדול של השוק החופשי שהטיף להתערבות מממשלתית מינימלית, לדה-רגולציה, והסתייג ממכסים גלובליים גורפים. אצל טראמפ, הכוונה לארוחות חינם שארצות הברית איננה פראיירית. טראמפ משנה אולי את תפיסת ההנהגה האמריקנית של השוק החופשי. טראמפ אוהב עוצמה, אבל לא על מנת "לעשות טוב לעולם" כפי שאמר הנשיא ווילסון, לפני למעלה ממאה שנים, אלא טוב לאמריקה, שנוצלה לרעה במערכת ההגנה הגיאו-פוליטית — על ידי אוקראינה ומדינות נאט"ו למשל, ובמערכת הכלכלית.
האם העובדה שהאמריקנים ידאגו קודם לעצמם היא כמו שאימא במטוס מתבקשת לשים על עצמה את מסכת החמצן לפני היא שמצילה את ילדיה? האם אמריקה תמשיך לנשום בעוד אחרים ייחנקו, או אולי כולם ייחנקו בהיעדר שוק חופשי גלובלי אמיתי?
>>> פרופ' יוסי שיין הוא מומחה למדע המדינה וליחסים בין-לאומיים, שכיהן כראש בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. חבר סגל באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון DC
תגובות