מעולם לא פוטר במדינת ישראל ראש שב"כ בכלל, ובפרט לא בשל "בעיית אמון" בינו לבין ראש הממשלה, כפי שטען ראש הממשלה בעצמו. אך האם מדובר באמת בבעיית אמון, או בבעיית נאמנות?

הנאמנות היחידה שיש לראש שב"כ במדינת ישראל היא למדינת ישראל ולחוקיה. המצפן הזה הוא למעשה מה שמנחה כל עובד ועובדת שב"כ, בעל תפקיד, ובוודאי את מפקדיו הבכירים: הממלכה היא המצפן, ואותה הם נשבעו לשרת. הנאמנות היא אך ורק למדינה ולאזרחיה, ולא לאף אחד אחר. מי שחושב שיוכל "לאלף" את עובדי ועובדות שב"כ המעולים והמסורים, פשוט טועה: או שהוא אינו מכיר באמת את שב"כ ועובדיו, או שהוא טומן ראשו בחול, ואני כבר לא יודע מה חמור יותר.

במהלך שנותיי הרבות בשירות, נכחתי באין-ספור דיוני קבינט, פורומים מצומצמים עם ראש הממשלה ושריו הבכירים ובישיבות של ועדת החוץ הביטחון. מעולם לא העליתי על דעתי, וכך גם חבריי וחברותיי לשירות, להתכופף בפני הדרג הפוליטי ולחטוא לתפקידנו ולאמת המקצועית שלנו.

האם ראש השב"כ ומפקדיו כפופים לדרג המדיני וחייבים לקבל את מרותו? בוודאי, אין שום צל של ספק. מעולם גם לא היה כזה. האם ראש השב"כ ומפקדיו צריכים להסכים להיות צייתנים, לומר הן לכל גחמה ולמנוע מעצמם כל מלהביע כל ביקורת מקצועית או עמדה שאינה מתיישבת עם עמדותיה של הממשלה? אבוי אם נגיע למצב הזה, שיהיה הרה אסון למדינת ישראל ואזרחיה. מינוי ראש שב"כ לתפקידו כי ראש הממשלה מעריך שיהיה "שפוט" שלו, כלשון החבר'ה, זה מתכון לאסון.

ראש שירות הביטחון הכללי עומד בראש הארגון בעל הרגישויות הגדולות ביותר במדינת ישראל. הארגון והעומד בראשו מתעסקים באין-ספור זירות עימות ולחימה בטרור, בהן רצועת עזה, יהודה ושומרון, ירושלים, ערביי ישראל וטרור יהודי; זירת הריגול האיראני ומדינות אחרות; סיוע לצה"ל בפרט ולמערכת הביטחון בכלל במבצעים במדינות רחוקות בהן מתקיימים איומים מצד תשתיות חמאס, ג'יהאד איסלאמי ואחרים; מרחב הסייבר על איומיו השונים; הקמת מגע עם ישראלים לצורך איסוף מידע בישראל, התמודדות מול השפעות של מדינות ומעצמות החותרות להרחיב את השסע בקרב החברה הישראלית ההטרוגנית; החיבור בין פשיעה וטרור; וגם, במקרים מצערים, אם מתרחשים על פי החשד בלשכות הרגישות ביותר בממשלת ישראל מעשים הפוגעים בביטחון המדינה.

השב"כ הוא ארגון מבצעי, חד, בעל חשיבה התקפית בפעילותו, שנכשל כישלון חרוץ ב-7 באוקטובר, לא הצליח לייצר התרעה של ממש שהייתה מקפיצה את מערכת הביטחון, ולא הבין לעומק את עוצמת המוכנות, היכולת והרצון של חמאס, בהובלת יחיא סינוואר ומוחמד דף, לממש ולעצב מציאות חדשה. זה כישלון צורב, בקנה מידה היסטורי, שיטלטל את הארגון וילווה אותו עוד שנים ארוכות. פצע מדמם של ממש, שייקח זמן עד שיגליד.

ראש השב"כ רונן בר החזיר בשבועות שלאחר 7 באוקטובר את הארגון לפסי הרכבת הארוכים שבו הוא נוסע. השב"כ שב להיות התקפי, וביצע את משימותיו המגוונות בכל זירות הלחימה באופן מיטבי, ועם הישגים גדולים בתחום המבצעי והסיכולי. זו הפגנת מנהיגות מצד רונן בר שאי אפשר להקל בה ראש, בוודאי אחרי הטראומה של 7 באוקטובר ונטילת האחריות המתבקשת מצידו לכישלון.

הארגון גם קיים תחקירים נוקבים, שסיכומיהם מחייבים שינויים דרמטיים בתחומים רבים, חיזוק מערכי המודיעין, בניית יכולות חדשות בתחום האיסוף והסיכול, והתמודדות חדשנית, תחבולתית ואגרסיבית נגד המיליציה החמושה חמאס, השולטת גם בעת כתיבת שורות אלו ברצועת עזה.

השמדת חמאס אינה יכולה להסתיים בשנתיים-שלוש הקרובות. היא תיקח זמן רב יותר, תוך לחימה ופגיעה בתשתיות ובאנשי חמאס והג'יהאד האיסלאמי. כדי שחמאס לא תשלוט, צריך לייצר מנגנון שלטוני אחר, אך בשלב זה אין "קסם" שייצר את אותו גוף שלטוני, אין קופצים על המציאה, ורשות פלסטינית חלשה ומסואבת לא תצליח לשרוד שם אף לא יום אחד.

להיות ערביסט זה מקצוע, לא חלטורה

בפני ראש השב"כ הבא ניצבים אתגרים חסרי תקדים בעוצמתם, בחשיבות שלהם לתפקוד הארגון וביכולתו להמשיך לספק ביטחון לאזרחי ישראל. השב"כ נדרש לרענון ולהחלפה של מפקדים בכירים וזוטרים, לבצע שינויים ארגוניים ומבניים משמעותיים לנוכח האיומים השונים בזירות הרגישות, בדגש על הלחימה הקשה בטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון, להמשיך להשקיע ביכולות טכנולוגיות מתקדמות שקשה אפילו לדמיין את משמעותן וחשיבותן, להתמודד מול תשתיות ריגול מתוחכמות יותר מאלו שנתפסו עד כה ולבלום טרור יהודי וניסיונות פגיעה בסדרי השלטון הדמוקרטי.

ראש השב"כ הבא יתאמץ להסביר מדוע הוא ממשיך להילחם בטרור היהודי, שמהווה סכנה ברורה ומיידית למתיישבים ביהודה ושומרון, לחיילי צה"ל ולשאר אזרחי המדינה, ופוגע בלגיטימציה הערכית של ישראל להיאבק בטרור הפלסטיני; הוא יהיה חייב להתעקש להסביר מדוע שמירת הסוד ומניעת דלף מהוות איום על אנשים וגופים, מדוע כסף מניע טרור ומדוע אי אפשר להרוס מחנות פליטים במרחב ג'נין, בוודאי כאשר אין תכלית אמיתית ואין חשיבה לטווח ארוך אם מדובר בצעדים שייטיבו עם ביטחונם של אזרחי ישראל, או עלולים לדרדרו.

השב"כ נתפס במשך שנים, לעיתים בצדק ולעיתים לא, לארגון שמהותו ויכולותיו הן טקטיות מתוקף משימתו הסיכולית. אך לשב"כ יש גם יכולות אסטרטגיות מרשימות - גם מבצעיות, גם טכנולוגיות ובוודאי מחקריות-אנושיות - שלא תמיד באות לידי ביטוי, בוודאי לא כלפי חוץ, וראש השירות הבא יידרש לחזק את השריר הזה באופן משמעותי. 

וזה מתחבר גם לרקע ממנו יגיע ראש השירות, והמסלול שעשה: ראש השירות הבא יהיה חייב להיות "ערביסט", כלומר מי שגדל כרכז, דובר את השפה הערבית על בורייה, מכיר את התרבות והניואנסים הקטנים, וחווה את המרחב הפלסטיני דרך הרגליים, בכפרים, בערים ובמחנות הפליטים; מי שבקיא בהבדלים הדקים ביותר בין חמאס-ג'נין לחמאס-חברון, מסוגל לקרוא באופן שוטף טקסטים בערבית ולא דרך מסננת של AI, ושאם תעירו אותו בלילה, יידע לנתח את הלך הרוח ברחוב הפלסטיני בכל נקודת זמן. בסופו של דבר, אין תחליף לניסיון ארוך השנים. להיות ערביסט זה מקצוע, ולא חלטורה על הדרך.

עמוד שדרה מברזל

ראש השב"כ הבא יידרש להיות לא רק מנהל מצוין, שייאלץ לקבל החלטות קשות ולבצע שינויים מרחיקי לכת, אלא גם מנהיג. אדם שעובדי ועובדות השירות יישאו אליו את עיניהם, יראו בו גב מגן וכתף תומכת, דמות מקצועית שתוביל אותם בדרך זרועת מוקשים. הוא יצטרך להיות שם בשבילם, להיאבק על זכותם לומר את האמת המקצועית שלהם, גם מולו וגם מול הדרג המדיני, ולזכור ולהזכיר, שוב ושוב, שהמחויבות שלהם היא אך ורק לממלכה.

"יש הכרח מוסרי שלפקוד יהיה אמון גמור שהמפקד שלו יודע מה הוא עושה, שהוא איש אחראי המתייחס לפקוד שלו כאל בנו", אמר דוד בן גוריון בטקס בבית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל באוקטובר 1960. לאחר מכן הוסיף: "במובן הזה עליו להיות איש לדוגמה, ולא שיידע את כל תורת הלחימה והמקצוע הצבאי. עליו להיות איש מוסרי במובן הנעלה של המילה ולעורר בהתנהגותו ובהליכות חייו - אמון בלב הפקודים". דברים בעלי משמעות וערך גם היום, בוודאי לכל ראש שב"כ.

ראש השב"כ הבא יהיה חייב לשמור על עמוד שדרה מברזל, ולהמשיך לבסס נורמות של אמינות, יושרה, ממלכתיות והטלת הספק, לא להיבהל מסערות טוויטר ולא לתת לגורמים חיצוניים אינטרסנטיים להשפיע על החלטותיו. אלו הערכים שאני מכיר בשב"כ, והם חייבים להישמר.

בעת הזו מקבלות התכונות הללו חשיבות כפולה ומכופלת. ראש השב"כ הבא, שייבחר או מקרב אחד מהסגנים בארגון או בכיר אחר שהיה בשירות ויוצע לו התפקיד המורכב הזה, יידרש להתמודד ולעמוד איתן מול ראש ממשלה חשדן שיעשה הכול על מנת שהארגון ויחידותיו המיוחדות לא יעסקו בנושאים רגישים שלו ושל סביבתו; עם ממשלה ששריה אינם מהססים לתקוף, ברוב המכריע של המקרים באופן נבזי וחסר אחריות, את השב"כ ועובדיו, ולהקפיד לגלגל עליהם את האחריות כאשר מתרחשים דברים רעים; ממשלה שאינה מאמינה לעיתים לשב"כ ורואה בו גוף מוטה פוליטית (שזו גם מחשבה שאין לה אחיזה במציאות וגם מסוכנת), חלק מדיפ סטייט דמיוני שמפריע לה "למשול".

הגלים הגבוהים והים הסוער שישראל מיטלטלת בהם בכל החזיתות והכיוונים, מחייבים שומרי סף חזקים ויציבים, משרתי מדינה נאמנים וערכיים, שיידעו לנווט את הארגונים בראשם הם עומדים בנחישות, במקצועיות ובממלכתיות.

ראש השב"כ הוא אחת מקוביות הדומינו החשובות ביותר במארג הרגיש הזה. יידע כל מי שייכנס לתפקיד, שאם הוא ייחלש, יש סכנה שיפיל כערמת דומינו את כל השורה.

>>> אריק "האריס" ברבינג כיהן כראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון, וראש אגף הסייבר בשב"כ