בימים אלה, כל עיני העולם נשואות לרצועת עזה, או מה שנשאר ממנה לאחר חודשים ארוכים של לחימה. ישנה  אווירה של תקווה וזווית קטנה של חיוך אשר נסכת על פניהם של אנשים רבים בישראל. כולם כבר מצפים לחזרתם של החטופים, זה אחר זה, ולזה שאחריו... ומתפללים שההרגשה הזאת, השחרור, לא תיפסק לעולם.

עכשיו, כשהעסקה נחתמה ורוב פרטיה פורסמו ברבים, לצד האופטימיות והתקווה, חשוב להזכיר לעצמנו את האתגרים שניצבים כעת בפנינו ומה המשמעויות של ההסכם ביישום בראש ובראשונה, ובהמשך בצורך להגיע גם לשלב הבא.

לסגירת ההסכם על כל סעיפיו יש משמעויות רבות, וקצרה היריעה מכדי להתייחס לכולן. יש אתגרים במימוש ההסכם והוצאתו לפועל, בשמירה עליו, וישנם אתגרים ביכולת לייצר המשכיות שהיא הבסיס לצפייה שלנו, כולם. בכוונת מסמך זה להאיר כמה אתגרים ונקודות למחשבה, שלעיתים התקשורת והשיח הציבורי פוסחים עליהן או מייחסים להן חשיבות משנית. העסקה יוצאת לדרך ולכן לא אעסוק בסיבות שהובילו אותנו לכאן, אלא בקו המחשבה שצריך להוביל אותנו החל מעכשיו.

תכולת ההסכם

שאלת השאלות של ההסכם הזה נעוצה בתכולתו. ישראל נכנסה להסכם זה ללא ידיעה מוצקה באשר לכמות החטופים החיים שישוחררו בעסקה. נושא זה היה בלב ליבו של המשא ומתן והמנדט המקורי של צוות המשא ומתן היה ב"חטופים חיים תחילה". ההיגיון בנושא היה ברור והוא בא להבטיח את ערך קדושת החיים ולתת מענה לצורך לשמר את מי שנמצא בשבי בחיים ולקצר את סבלם. המשא ומתן התנהל חודשים ארוכים באופן עקבי בעקרון זה עד 27 במאי 2024. אין ספק שהוויתור על עקרון זה היה קריטי (לא פחות מזה) בנכונות של חמאס לבוא לקראת עסקה. המשמעות מבחינתם היא ברורה: הם קיבלו עסקה, שהתשלום עבורה ירד משמעותית. מעסקה הומניטרית שהחלה בדרישה ל-40 חטופים בחיים, קיים סימן שאלה גדול לגבי כמות החטופים החיים שיישארו מאחור עם השלמתו של הסבב הנוכחי. להזכיר שעם כניסתנו לסבב שחרור החטופים בנובמבר 2023, חרף חוסר ודאות רבה, נושא שחרורם של חטופים חיים (בלבד) לא אפשר מרחב תמרון לחמאס. ישראל נכנסת לעסקה ללא ידיעה בנוגע ליחס בין "המחיר" לבין "התמורה".

חטופים, כיכר החטופים, תל אביב, החטופים (צילום: רויטרס)
ישראל לא יודעת מה יהיה היחס בין "המחיר" ל"תמורה" (ארכיון) | צילום: רויטרס

המשמעויות הביטחוניות

להסכם ומימושו יש משמעויות ביטחוניות כבדות – חלקן ברמה המידית וחלקן ברמה האסטרטגית וארוכת הטווח. אין ספק שחמאס ינצל את הסבב הנוכחי על מנת להתאושש, לאסוף כוחות ואף להתעצם מחדש. זה בדיוק מה שהוא עשה בסבב הקודם. הוא מילא מדפים בתת-קרקע, ארגן מחדש את גייסותיו, צבר וכינס אמצעי לחימה, ובעיקר נערך לבאות מתוך הבנה שכל דקה של הפסקת אש ייתכן שהיא האחרונה. הסבב הזה לא יהיה שונה, וחמאס ינצל את הזמן ויפעל מתוך הנחת עבודה שתהיה חזרה ללחימה. הקשיים שאיתם התמודדו הכוחות המתמרנים בח'אן יונס החל מ-1 בדצמבר 2023 עם קריסת המשא ומתן נבעו מיכולתו של חמאס להפיק לקחים ולהתארגן מחדש לוגיסטית, צבאית וכלכלית במהלך ההפוגה שנמשכה שבוע אחד בלבד. במציאות שבה היכולת לשקם את העוטף ולהחזיר את המפונים לביתם נמדדת בירי של "הרקטה האחרונה", הניצחון המוחלט מקבל משמעות חדשה.

חמאס ימתח את החבל

לא צריך להיות מומחה גדול לענייני חמאס כדי להבין שבמהלך יישום ההסכם חמאס יעשה כל שלאל ידו כדי לבחון את הגבולות, להעמיד במבחן את האכיפה, ולשדר שהאצבע שלו קלה על הנצרה שעוצרת את העסקה. למה? כי זה מה שהוא עשה בסבב נובמבר 2023, וזה מה שהוא תמיד עשה גם בעבר. חמאס הולך תמיד על הקצה ועל חוד התער. למה? כי הוא תמיד יכול לעשות צעד לאחור ואין מחיר אמיתי להפרה. בואו לא נשלה את עצמנו שמדינה כמו קטאר, מצרים או מדינה אחרת יעשו בשבילנו את העבודה. למשל, האם מחירה של הפרה, מוסכמת על המתווכים, יכול היה להיות שחרור של חטוף נוסף? ברור שלא, כי אין ענישה בהפרה. במציאות כזאת, הליכה על הקצה וסחיטת ההסכם עד הקצה הופכת להיות מדיניות, ברירת המחדל. שאלת השאלות בהקשר זה היא כיצד צה"ל יגיב אל מול הפרות אלה. המתח שיהיה בצורך לשמר את העסקה, לא לעצור את שחרור החטופים מצד אחד, ולעצור את המדרון החלקלק של ההפרות מצד שני, יהיה קשה מנשוא ואולי בלתי נסבל.

פצצת הזמן שבהסכם

המבנה של ההסכם טומן בחובו פצצת זמן לא קטנה. חמאס, בתמיכת המתווכות, התעקש שהמשא ומתן על השלב השני יתחיל כמה שיותר מוקדם (בהסכם הנוכחי, על פי הפרסומים, החל מהיום ה-16). אני מעריך שהעמדה הישראלית הייתה שונה. למה? כי החל מהיום ה-16 לעסקה חמאס יוכל לקבל משוב ואומדן מדויק יחסית באשר לסיכויים של שלב נוסף לצאת אל הפועל. בשלב הזה, ישראל כבר שילמה מחיר לא מבוטל – האיסוף המודיעיני האווירי נפסק, מחבלים שנשפטו לעשרות של מאסרי עולם יצאו לחופשי, עיקר ההתארגנות הצבאית של חמאס כבר התרחשה, מדפי האספקה והאוכל מולאו מחדש (מעל ומתחת לפני הקרקע), הנוכחות של חמאס ברחוב העזתי שוקמה, צה"ל התפנה מרוב האזורים ברצועה, מתקניו פורקו וקופלו ברובם המכריע, האוכלוסייה חזרה לצפון וכוחות לחימה נעו רגלית חזרה לעמדות הקדמיות מול יישובי העוטף בצפון הרצועה.

בשלב זה, ביום ה-16, חישוב פשוט מבהיר שעד שלב זה שוחררו ככל הנראה בין 10 ל-15 חטופים חיים לכל היותר. במצב כזה, עמדת המיקוח של חמאס מאפילה על המנופים שישראל יכולה להפעיל. ישראל שילמה בכמה תמורות חשובות מאוד מראש, ואם חמאס יבין בשלב מוקדם (החל מהיום ה-16) ששלב ב' אינו ריאלי, האינטרס שלו יהיה בכיוון אחד – להסלים, לאתגר ולאיים על המשך מימוש ההסכם

מי שחושב שהמתווכות יהיו שם כדי לקרוא את חמאס לסדר, לאיים בענישה או בסנקציה, טועה. חמאס הלך בעיניים פקוחות עם המתווכות לפיצוץ המשא ומתן בפעימה השמינית של נובמבר 2023 – אף אחד לא היה שם כדי לעצור אותו. רוצה לומר, גם בהסכם הזה חמאס יפעל על פי מה שישרת את צרכיו הקיומיים, מתוך ידיעה שלהפרה אין מחיר אמיתי, קל וחומר אם יגיע למסקנה שבלאו הכי הכיוון הוא לחידוש הלחימה. לגבי הקהילה הבין-לאומית וכל מי שסביבה, חשוב שלא נשלה את עצמנו - גם הם לא יקראו את חמאס לסדר ולא יהיה בכוחם לפתור את הבעיה. החל מהיום ה-16, יישום ההסכם והמשכיותו מתחילים להיכנס לנקודת מבחן שתחזיק אותנו על קצה הכיסא ותעמיד את המדיניות הישראלית במבחן.

החל מהיום ה-16 ועם הפנים לשלב השני, ישראל תכיר בעובדה שהדרישות של חמאס הן בלתי אפשריות למימוש מבחינתה. כידוע, חמאס פועל לאורן של כמה מטרות-על והוא לא זז מהן מההתחלה: הפסקת אש קבועה, נסיגה מלאה של צה"ל משטחי הרצועה, שחרור אסירים מסיבי ואיכותי, שיקום מלא של הרצועה. במהלך מימוש הסכם זה, חמאס ישיג חלק ניכר ממטרות אלה. הוא יחזור לשלוט ברצועה, לא משום שלא מונתה לו חלופה שלטונית, אלא כיוון שהוא עדיין הכוח החזק ביותר ברצועה. מי שחושב שהרשות הפלסטינית היא חלופה, פשוט לא מבין את יחסי הכוחות – גם ביכולת, גם במספר וגם במוטיבציה. אין שום סיבה הגיונית להניח שמה שהרשות הפלסטינית לא מצליחה לעשות במגרש הביתי שלה – שטחי יהודה ושומרון – יש לה סיכוי לממש במגרש העזתי. אין מצב. שחרור האסירים יחדש את רובד ההנהגה של חמאס שנפגע משמעותית קשה במהלך הלחימה. האסירים שישוחררו הם מנוסים, מיומנים ואכזריים אף יותר מיחיא סינוואר ששוחרר בעסקת שליט בשנת 2011 (והוא ללא דם על הידיים). המחבלים שישוחררו הם בוגרי האינתיפאדה השנייה – מדובר בדור של מפקדי חמאס משכילים (חלקם מהנדסים), כריזמטיים, מנוסים מאוד – מהדור המשופר שעלה לגדולות עשור אחרי שיחיא נעצר. הם למדו ממנו, מאיתנו, השוו יכולות והכפילו אותן.

נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, אבו מאזן (צילום: רויטרס)
הרשות הפלסטינית לא תמנע מחמאס להתעצם (אבו מאזן, ארכיון) | צילום: רויטרס

ומה עושים הלאה?

יהיה קשה מאוד למדינת ישראל לגייס מנופים משמעותיים או לדחוק את חמאס לקבלת הסכם שעולה בקנה אחד עם מטרות המלחמה כפי שהוגדרו על ידי הממשלה. בשלב הזה, וזאת בהנחה ונגיע ליומו האחרון של ההסכם ללא שבירת כלים (על ידי כל אחד מהצדדים), אני מעריך בזהירות שנזכה להחזיר כמחצית מכלל החטופים החיים אשר מוחזקים ברצועה. קשה להעריך מה יהיו הנסיבות אשר יאלצו את חמאס לוותר על משילותו, להתפרק מנשקו ולהבטיח את שרידותו באותה נשימה. האם ישראל תדרוש פחות מזה? ימים יגידו.

התקווה הגדולה (והטרגדיה) של העסקה הנוכחית היא שמדובר בשני צדדים שלא יכולים להרשות לעצמם בשום אופן לחזור לשישה באוקטובר 2023. חמאס חייב להצדיק בפני אנשיו, כלפי עזה וכלפי העולם, שהיציאה למתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר קצרה לה הישגים ושיפרה, בראייה ארוכת טווח, את כוחה ומעמדה (גם אם בדרך נהרגו כ-50 אלף שהידים מקרב האוכלוסייה). להזכיר שכ-70% מאוכלוסיית עזה היא מתחת לגיל 30, ולכן חמאס לא מתקשה במילוי שורות לוחמיו. המלחמה הזו לא תוכרע בחיסול של עוד חוליות מחבלים, כי יבואו אחרים, אלא במניעת היכולת של חמאס לגייס אותם באמצעות איתנותו הכלכלית אשר שגשגה חודשים רבים. ישראל, מצידה, מבינה שעתידה כמדינה ריבונית, עצמאית ומשגשגת בסביבה אשר שוחרת לה טרף מחייבת שינוי תפיסתי שבו הביטחון האזורי מתחיל באויב אשר נמצא על גבולותיה ובאיראן. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להתפשר ולחזור לקונספציה ביטחונית שהייתה, זו שיש בה קריצת עין מקצועית מהולה במילה "הכלה".

משוואת ההרתעה

לסיום, כמה מילים על הרתעה: ישראל הפגינה יכולת צבאית מרשימה מאוד בחודשים האחרונים. התקשורת הבין-לאומית משבחת את ההישגים ביכולות ההגנה האווירית, ביכולת התמרון המשולב, המודיעין המבצעי המדויק שהוביל לפגיעה קשה באויבינו בציר השיעי ועוד. יש מי שחושב שבכך ישראל עשתה מתיחת פנים קריטית לממד ההרתעה שלה מול אויביה, ובכך היא ניצבת ככוח לא מנוצח במזרח התיכון וכמעצמה צבאית עולמית שיבואו צבאות רבים ללמוד ממנה.

כוחות צה"ל פועלים ברצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)
הפגיעה בחמאס לבדה לא תשקם את ההרתעה, ארכיון | צילום: דובר צה"ל

לדעתי, ניצחונה של ישראל על גדודי חמאס, הפגיעה בשדרת הפיקוד של חיזבאללה ויכולות ההגנה המרשימות מול הטילים מאיראן, אין בהם כדי לשקם את משוואת ההרתעה של ישראל מול אויביה. למה? כי כולם (וגם אנחנו) מחזיקים מעצמנו ויודעים שאנחנו הצבא הכי משוכלל במזרח התיכון. אין הפתעה או חדשה בכך שעשינו זאת בהצלחה אחרי כמעט שנה וחצי של לחימה אמיצה. ממד ההרתעה של מדינת ישראל זוכה לעדנה ממקומות אחרים, גבוהים יותר, והוא נעוץ בעובדה שישראל נכנסה ללחימה הזאת והתמידה בה למרות ההתנגדות והמכשולים שהציבו בפניה בעלי בריתה הקרובים ביותר מעבר לים. שיקום ההרתעה טמון בעצמאות ההחלטה ולא בנחת הזרוע שלנו. כך ידע כל מי שקם עלינו להורגנו בפעם הבאה, שאין מה ומי שיעצור אותנו אם נשים את דעתנו להשיב מלחמה שערה.

>>> איל ציר-כהן שימש כחבר בצוות המשא ומתן לשחרור החטופים, כיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)