אל ארבעת מטעני הנפץ באוטובוסים, שהיו אמורים להתפוצץ ככל הנראה בשעות הומות אדם, ולפגוע בעשרות רבות של ישראלים הנוסעים לעבודתם, לבתי הספר, לקניות ולכל פעילות אחרת, חובה להתייחס כאירוע אסטרטגי משנה מציאות המחייב צעדים ביטחוניים נוספים, הן בהגנה והן בהתקפה - ולא לחשוב שהעובדה שקרה לנו נס גדול ואיש לא נפגע בזכות תושייה של אזרחית, מייתרת את הצורך להבין מול איזו קפיצת מדרגה אנחנו מתמודדים.
ארבעת המטענים הללו הם בראש ובראשונה כשל ופער מודיעיני של מערכת הביטחון, בפרט של השב"כ ויכולותיו המיוחדות. פיגוע משולב שכזה אינו תוצאה של גחמה רגעית של צעיר פלסטיני מתוסכל, או כנופיית בריונים משועממת. מדובר בפעילות טרור המחייבת תכנון מוקדם, איסוף מודיעין, סיורים בשטח, למידה של זמני נסיעת האוטובוסים והמקומות המתאימים להטמין בתוכם מטענים, הכנת נתיבי מילוט, בניית או הברחת חומרי הנפץ והחדרתם לשטח ישראל, וגיוס המחבלים שיעשו את העבודה.
לכן - כאשר קיימת תשתית טרור שכזו, הגם שהיא פועלת ברמת מידור גבוהה, חובה בשב"כ לתחקר ממה נובע כישלון הסיכול שלה, וכך גם ייעשה. אמש היינו כחוט השערה מפיגוע עם עשרות הרוגים, וגם אם אין אף פעם סגירה הרמטית של השטח, הפיגוע שהתרחש אתמול מחייב הסתכלות שונה ומחודשת של המציאות.
עם זאת, חשוב לזכור: המאמצים של עובדי ועובדות השב"כ, ביחד עם שאר כוחות הביטחון, הם עצומים, יומיומיים, אינם נטולי סיכון חיים אישי ודורשים קרב מוחות מול תשתיות מחבלים שצוברות ניסיון, מגלות תחכום ונחושות להיכנס דרך החלון כשסוגרים להן את הדלת, ולחדור דרך הגג כאשר גם החלון נאטם.
כל פיגוע "מוצלח" שכזה, וכל דם ישראלים שנשפך, ואני מכיר את התחושות עוד מהימים בהם פיקדתי על אנשי השב"כ ביהודה ושומרון - כואב וצורב באופן חד וקשה, ומשפיע ברמה האישית. מצד שני, לאנשי הארגון אין זמן להתעסק בתחושות אישיות, אלא בעיקר ללמוד במהירות את הזירה ואת הפערים, על מנת לתת מענים מבצעיים וסיכוליים אפקטיביים לעתיד. ניסים ותושייה של אזרחים אינם תכנית עבודה, יודעים כל חוקר מתחיל וכל רכז צעיר בשב"כ.
האמירה אמש של מפקד מחוז תל אביב על כך ש"זאת אחריות השב"כ" (וגם צה"ל, לדבריו) היא נכונה בחלקה, ואיש בארגון לא מתנער ממנה או מגלגל אותה הלאה - אך לא היה ראוי שתיאמר באופן הזה, ובוודאי כאשר האירוע היה רק בתחילתו, וממצאים ראשונים נאספו בזירה.
השב"כ, משטרת ישראל וצה"ל פועלים כתף אל כתף, יום ולילה, לסכל פיגועים, להניח את היד על מחבלים ולהגיע מבעוד מועד למעבדות הנפץ בשטח עצמו. לוחמי שב"כ ושוטרים מסכנים את חייהם ביחד, והתבטאות כזו של מפקד מחוז בדרגת ניצב, המסמלת בעיקר ניסיון להתנער מכל בדל של אחריות למשהו, מסמלת בעיקר פופוליזם והצטרפות לגורמים פוליטיים וצייצני רשת, שבאופן ציני ינצלו כל אירוע לא לעידוד להפקת לקחים, אלא לפגיעה בשב"כ ובאלפי העובדים והעובדות בו. זה לא ראוי, ולא הגון.
בחזרה לאינתיפאדה השנייה
אין גל טרור אחד דומה למשנהו, אך האירוע אמש החזיר אותי לגל המתאבדים בפיגועי התופת, למטעני הנפץ, ולמסעות הטרור וההרג ההמוניים של השנים 2008-2000 באוטובוסים, באולמות אירועים, בבתי הקפה, המסעדות ובשווקים. מאבק יום יומי מול טרור מאורגן ומתוכנן. על מנת לעצור את גל הדמים הנורא הזה, יצא צה"ל למבצע "חומת מגן" וישראל חזרה ללחימה שנמשכת עד היום ביהודה ושומרון, והעצימה את יכולות המאבק שלה בטרור הפלסטיני.
לכן, אין לי ספק שבתוך בזמן קצר יחסית יניח השב"כ, ביחד עם הימ"מ ויחידות נוספות, את היד על מניחי המטענים, להם היו נגישות ומידע מדויק לאוטובוסים ולאופן פעילותם. אני מעריך כי מי שהניח את המטענים מכיר היטב את השטח, ייתכן שכתוצאה מעבודה בישראל או מקשר עם נושאי תעודת זהות כחולה. כל הפרטים הללו יתבררו ומתבררים בזמן כתיבת שורות אלו, והם יהוו קצה חוט משמעותי ביותר כדי ללמוד את התשתית כולה, היקפה, המשלחים שלה, מימונה והתעצמותה.
הנחת העבודה, המגובה בעובדות ובנתונים בשטח, היא שהכסף לרכישת אמצעי הלחימה, חומרי נפץ, והברחותיהם - הוא כסף איראני. מדובר בסכומים גבוהים המגיעים לישראל בצירים מגוונים, בהם חלפנים ואף שימוש הולך וגובר בקריפטו; אמצעי הלחימה המגוונים אף הם, ממשיכים להיות מוברחים לישראל בעיקר מהגבול המזרחי עם ירדן, ועד לא מזמן גם מאזור סוריה; והידע - זמין לכל אחד באינטרנט.
לא בכדי הפכו בשנים האחרונות פעילי טרור פלסטיניים רבים למומחי חבלה, מוקדי ידע שפיתחו יכולות לבנות מטעני נפץ מסוכנים, אשר רבים מהם מופעלים בשנים האחרונות נגד כוחות צה"ל בכניסות למחנות הפליטים, מיועדים לשימוש גם בתוך שטחי ישראל, ולצערנו גבו מחיר כבד של חיילים אשר נפלו במהלך הפעילות. זו הסיבה שצה"ל פועל בתוך מחנות הפליטים באופן קבוע, ובשבועות האחרונים בצורה עצימה במיוחד: מה שלא יעצר שם, יגיע לאוטובוס בבת ים, לשוק בתל אביב ולבית קפה בחדרה.
לא תופעה מקומית אלא איום משמעותי
תופעת ה"גדודים" ביהודה ושומרון, בדגש על אלו הפעילים במחנות הפליטים, הפכה מזמן לאיום שאינו טקטי ואינו מקומי, אלא לאיום משמעותי על ביטחונם של אזרחי ישראל. הגדודים הללו מורכבים מערב רב של צעירים עם זהויות טרור שונות - חמאס, ג'יהאד אסלאמי, פת"ח ואחרים - והם פועלים מזה מספר שנים במחנות הפליטים בטול כרם, ג'נין ושכם, ובכפרים רבים אחרים. פעילותם כבר אינה מקומית, והם מימשו בשנה האחרונה גם פיגועים בעומק ישראל.
מדובר בקבוצות חמושות, המטילות מחד מורא ופחד במחנות הפליטים ובסביבתם, ומאידך מגבירות כלפיהן הערצה ומהוות השראה לכל נער פלסטיני הצופה בעימותים ובלחימה שלהם בכוחות הביטחון של ישראל.
המציאות הזו מחייבת את הצורך בהמשך המבצע הצבאי ביהודה ושומרון, בפרט בצפון הגדה, ובהעצמתו. יידרשו מצה"ל ומהשב"כ צעדים דרסטיים יותר במחנות הפליטים, שהפכו כבר מזמן ל-No man's land; הרחבת הסיכול הממוקד, הגעה לאתרים שעד לאחרונה ישראל לא הרבתה לפעול בהם, מניעת יציאה של פלסטינים ופועלים מתאי שטח מוכי טרור, והריגה או לכידה של מחבלים ופעילים במעגלים שונים. כל אחד כזה שכוחות הביטחון מניחים עליו את היד, מאפשר לפרוץ נתיב לרבים אחרים, בהם בכירים. וכל פעילות כזו, מונעת פיגועים שמתוכננים לצאת לדרך, לעיתים בטווח הזמן המיידי.
רוב האירועים והפיגועים שאנו חווים לאחרונה, מגיעים מאזורי מחנות הפליטים, מטול כרם ועד ג'נין. נכון לעכשיו, האזור הדרומי של יהודה ושומרון שקט יחסית. מניסיוני הרב בגזרת יהודה ושומרון, אזור הדרום - חברון, בית לחם והכפרים שמסביב - מתעוררים באיחור. אך התעוררות חבלנית באזורים אלו תמיד הייתה מסוכנת וקטלנית יותר, וגם לכך יש להיערך מבעוד מועד בפעילות מבצעית ומודיעינית רציפה, התקפית ויזומה, גם אם בשלב הזה עצימותה פחותה מזו המתקיימת בצפון.
נקודה חשובה נוספת שחייבים לזכור, היא חזרתם לשטח של מחבלים משוחררי עסקאות החטופים האחרונות (עסקאות שמדינת ישראל חייבת לבצע נוכח הפקרתם הבלתי נתפסת של אלפי אזרחים וחיילים ב-7 באוקטובר). מדובר במוקדי ידע מסוכנים מאוד, שבזמן שהותם בכלא צברו ניסיון, קשרים והכרויות, ותודלקו שם בעוד שנאה ובעוד הקצנה. גם אם רק חלק מהם יחזרו לפעילות טרור ביהודה ושומרון, הם יחמירו את המציאות הביטחונית החמורה ממילא. לכן יידרשו מצה"ל ומהשב"כ משאבים נוספים לעקוב באופן צמוד אחר אותם משוחררים, לפעול מולם, לנסות להרתיע אותם ובמידת הצורך, גם לסכל אותם אם יתברר שהם חוזרים לסורם, או רק מתכננים לעשות כן.
זאת ועוד: איני מאמין שכוחות הביטחון הפלסטינים מהווים מענה משמעותי למצב. נכון שהם ממשיכים להיות מתואמים עם כוחות הביטחון הישראלים ולפעול במקומות שונים ביעילות שאפשר, בלשון המעטה, להתווכח עליה; אך היכן שצה"ל לא נמצא הדשא יצמח מחדש, ומהר. אין ולא יהיה תחליף לפעילות יזומה, התקפית ורציפה של צה"ל ושאר כוחות הביטחון, ואת גורלנו וביטחוננו אנחנו צריכים להשאיר בידינו, בפרט בפעילויות כיסוח הדשא, ולמנוע את צמיחתו לגידולי פרא. ומהי מכסחת הדשא הזו? מערכה אגרסיבית לסיכול טרור מהרגע הראשון בו מסומנים אדם או קבוצה כמי שמתכננים או אפילו חושבים על פעילות רצחנית נגדנו.
שיפור מרכיבי ההגנה
לצד הפעילות ההתקפית היזומה והיומיומית, מחויב שיפור מיידי במרכיבי ההגנה הפיזיים בהתיישבות ביהודה ושומרון בערים, במועצות המקומיות וביישובים מרוחקים - לצד התאמה בכניסת פלסטינים ליישובים אלו, שצריכה להיות מעטה עד אפסית. אנחנו במציאות חדשה, שניהול הסיכונים בה צריך להיות מחושב וברור.
מדינת ישראל נמצאת במצב ביטחון פנים רגיש ומסוכן. אין צורך בעוד ניסיון פיגוע כדי שנשתכנע כי נדרשים שוב מאבטחים בתחבורה הציבורית וברכבת הקלה באופן הרמטי יותר, וגם בשיפור האבטחה במבני ציבור גדולים, בקניונים, בשווקים ובאירועים המוניים.
זה מצריך יותר נוכחות של שוטרים וסיירים עירוניים, יותר פנסים מהבהבים של ניידות ויותר מאבטחים - בהיבט הזה, כוח אדם מיומן שגם מקבל את שכרו בהתאם. אם המצב הקיים באבטחה במקומות הציבור הומי האדם יימשך כפי שהוא, אני חושש שהמערך הזה לא יהיה אפקטיבי מספיק. יש לחזקו, ומיידית, ונדרשת כאן פעילות משותפת של משטרת ישראל והרשויות המקומיות.
ולצד אלו - ערנות אזרחית של כל אחד מאיתנו, נשיאת נשק אישי ודיווח למשטרה על כל פעילות חשודה - היו ועודן מצילות חיים.
הכותב כיהן כראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון וראש אגף הסייבר בשב"כ
תגובות