הרבה מאזרחי ישראל לא נחשפים בעניין שבשגרה לפעילות גוף הנקרא מתפ"ש – מתאם פעולות הממשלה בשטחים.

גם חברי ממשלה, הכוללים רמטכ"לים, אלופים ובכירי מערכת הביטחון המודעים היטב לתפקידה של היחידה – מעולם לא סברו שיש לה אחריות או אפילו קשר כלשהו לכשלי 7 באוקטובר. כאשר הם נשאלים על הקונספציה המודיעינית שקדמה לטבח ועל ההתנהלות במהלך המלחמה, תשובותיהם נעות על הטווח שבין התעלמות מוחלטת מהשפעת המתפ"ש ועד לראות בה דווקא את הפנים היפות של צה"ל: הזרוע ההומניטרית.

מתפ"ש היא זו שדואגת לאזרחי עזה, מטפחת את קשרי המסחר, מתאמת את כניסת הפועלים והסוחרים מעזה לישראל לפני 7 באוקטובר ואת הכנסת הסיוע מגופים בין-לאומיים בעת המלחמה. לשיטתם, מתפ"ש עוסקת אך ורק בתיאום. בכיריה נמצאים בקשר עם כולם: מ-USAID ועד לוועדות הצדקה של קטאר. מהרשות הפלסטינית ועד לאונר"א. זה למעלה מ-15 שנים שמתפ"ש מתאמת מול כל הגורמים הכלכליים בעזה: סוחרי המזון הגדולים ברצועה, הקבלנים אשר בנו בעשור האחרון את מגדלי המגורים לרווחת הציבור העזתי ואף סייעו בפינוי עפר לצורך בניית המזח האמריקני, ועד לתיאומים מול גורמים מוניציפליים בבני סוהילה, לצורך העברת צנרת מים חדשה וחיבורה מחדש לקווי המים מישראל (במקום זו שנפגעה בעת המלחמה).

עזתים לאחר שצה"ל יצא מציר נצרים ברצועת עזה (צילום: רויטרס)
מדיניות ברורה של הפרדה בין האוכלוסייה לבין חמאס, ארכיון | צילום: רויטרס

כאשר רוצים להוכיח לעולם שמדינת ישראל אינה מרעיבה את העזתים – שולחים להאג את נתוני המתפ"ש על מספר משאיות הסיוע שנכנסו ממעבר כרם שלום, ומקווים בכך לזכות בשבחים. בדיוק כפי שציפינו במשך כל השנים, כי כך גם ינהגו כלפינו בני העם העזתי: הם יהיו אסירי תודה על כך שאנו דואגים לכלכלתם ולפרנסתם, ובתמורה יזנחו את רעיון הג’יהאד. כאשר במהלך המלחמה עותרים ארגונים ישראליים לבג"ץ בדרישה לפתוח עוד מעברי גבול לעזה ולהגדיל את היקפי הסיוע מישראל, מתייצב ראש מתפ"ש, אלוף רסאן עליאן, בפני שופטי בג"ץ ומצהיר: “המצרים, בגלל אילוצים שלהם, החליטו לסגור את הכנסת הסיוע ממצרים. אנחנו התארגנו תוך כמה שעות, אנחנו אפילו צריכים לקבל צל"ש על זה שהצלחנו להציף את רצועת עזה בסחורה שהובאה בידי הסקטור הפרטי...אנחנו מסתכלים עוד כמה צעדים קדימה. הסקטור הפרטי בעזה, אנחנו נצטרך אותם להתפתחות של רצועת עזה, את אותם סוחרים שעבדו שנים מול מדינת ישראל, (כדי) לשמן את המערכת לקראת היום שאחרי".

המתפ"ש - סמכות נטולת אחריות

כאשר שואלים את מתפ"ש לגבי אחריותם ביום שלפני – הם מתנערים מכל אחריות. לטענתם, הם רק "מבצעים את מדיניות הממשלה". יש להם שיטה איך להיעלם מתחת לרדאר התקשורתי: כאשר פניתי לפני חצי שנה למתפ"ש בשאלה אם המתפ”ש תיחקר פרטנית כיצד אושרה הכנסתם לעזה של המלט שממנו נבנו מנהרות חמאס, של הכימיקלים שנמצאו במתקני ייצור הדלק הרקטי ושל המתכות מהן הורכבו כל אלפי הרקטות בייצור עצמי שנורו עלינו מעזה - תשובתם הלקונית הייתה: “תחקירי צה"ל יפורסמו בשקיפות לציבור". אולם, למרות שחלפה מאז חצי שנה, שום תחקיר מתפ"שי לא פורסם. הרי אי אפשר לפרסם תחקיר שכלל אינו קיים. ככל הידוע כיום, היחידה היא למעשה הגוף הביטחוני היחיד שלא טרח כלל לבדוק את תפקודו או אחריותו לפני ותוך כדי המלחמה.

המתפ"ש הוא גוף מלא בסמכויות הסמויות מן העין: למעשה הוא שולט בכל ניהול הממשק הכלכלי מול עזה – ממשק השווה מיליארדי שקלים בשנה לכל הגופים הסוחרים מול עזה. אך כאשר הנושא עובר מסמכות לאחריות, השיטה היא תמיד אותה שיטה: האחריות היא או של צה"ל כגוף ביטחוני או של הממשלה כגוף מדיני – המתפ"ש מציג עצמו כגוף שרק "מתאם" ביניהם - ולכן אין לו אף פעם צורך לקחת אחריות.

כך נולדה הקונספציה: בידול בין החמאס לאוכלוסייה

מתפ"ש אינה עוסקת רק בתיאום הכנסת הסחורות לעזה. למעשה, יחידת מתפ"ש פועלת, על פני שנים, לעצב את המדיניות הדואלית של מערכת הביטחון כלפי רצועת עזה. ניתן לראות זאת מתוך דבריהם של אלופי היחידה בעבר ובהווה וכן במסמכי הגדרת ייעוד היחידה: “להוות מוקד ידע לאומי בתחום האזרחי ברצועת עזה, המשפיע על עיצוב המדיניות ופעילות צה"ל כמרכיב בביטחון הלאומי", “לגבש את המדיניות האזרחית כלפי רצועת עזה". למעשה, במשך שנים הגוף אשר מציג לממשלה את המצב ברצועת עזה ומעצב את היחס הכלכלי אליה הינם ראשי המתפ"ש. חלקם היו דומיננטיים בהופעותיהם הציבוריות בנושא. ביניהם, דובר צה"ל לשעבר אלוף פולי מרדכי וראש האגף המדיני ביטחוני לשעבר, אלוף עמוס גלעד.

בעת כניסת המתאם הנוכחי לתפקידו, העביר לו המתאם היוצא, אלוף כמיל אבו-רוקון, את המוטו:

"המרכיב האזרחי נותן תוקף למחיר ההפסד מהטרור, ומהווה את ליבת עשיית המתפ"ש, והוא אבן יסוד בתפיסת הביטחון ברצועת עזה...על כן פעלתי רבות לרתום את מקבלי ההחלטות סביב עניין זה". אין ספק שמתפ"ש הצליחו אכן לרתום את כל המערכת, כולל את שב"כ ואמ"ן, לאמונה כי המלחמה בטרור מחייבת את ישראל למתן אופק כלכלי לאוכלוסייה. סיסמת המתפ”ש, כבר ב-2011, הייתה: "יצירת בידול בין החמאס לאוכלוסייה".

ב-14 באוגוסט 2022, ימים מספר לאחר מבצע "עלות השחר", פרסם אתר דובר צה"ל את הקונספציה המתפ"שית במלוא הדרה: “גם עם סבבי הלחימה שמתנהלים לעיתים, צה"ל שומר על ניסיון לשפר את המרחב האזרחי ברצועת עזה...מדיניות אזרחית יוזמת וממוקדת ציבור". בהמשך מתאר דובר צה"ל את ההישגים האזרחים:

"אותה מדיניות אזרחית שעליה הרחיב המתאם, מתבטאת בעיקר בהגדלת היקף התנועה במעבר ארז פי שלושה, שמשפרת את המצב הכלכלי האזרחי בעזה - רק ברבעון האחרון היא הגדילה את מספר המועסקים ב-14%, הורידה את אחוז האבטלה ב-5.5%, ואפילו העלתה את השכר היומי שעומד כיום על 61.7 שקלים. בנוסף, חלה עלייה באחוזי הייצוא מעזה. אם תמשיך המגמה, העלייה המוערכת של יצוא לשטחי ישראל היא 93.8%, ולאיו"ש 27.7%". את דבריו חתם המתאם במילים שנשמעות כאילו הם לקוחות מספרי האגדות: "אני מציע לתושבי עזה להסתכל על הצעדים שמקדמת שם ישראל, ולהפנים מה על הפרק, ומה הנזק שמסב להם חמאס. חמאס הוא אויב של מדינת ישראל, ולצערי גם של תושבי עזה". זהו הבידול המושלם: חמאס הנבל הרשע הוא האויב - גם של ישראל וגם של העזתים.

כמה ימים קודם לכן התראיין "גורם ביטחוני בכיר" והסביר כי תיאורית הבידול עובדת כל כך טוב, עד אשר חמאס הפך בעצמו לגורם אחראי שאינו מצטרף ללחימה, וזאת למען שימור היציבות הכלכלית:

"בשיחה עם כתבים אמר גורם ביטחוני בכיר כי החלטת חמאס שלא להצטרף לסבב הלחימה נבעה בין היתר מרבבת הפועלים העזתים שנכנסים לעבוד בישראל מדי שבוע, צעד שמשקלו הכלכלי עבור האוכלוסייה בעזה לא מבוטל".

סיוע הומניטרי שנכנס לרצועת עזה דרך מעבר ארז (צילום: רויטרס)
ישראל הייתה בטוחה שפיצחה את השיטה שתמנע מחמאס לתקוף (ארכיון) | צילום: רויטרס

הגורם לא פסל את האפשרות שבעקבות כך ישראל תגדיל בקרוב את כמות ההיתרים לעזתים לעבוד בארץ, ייתכן שמ-14 אלף ל-20 אלף. "לסוגיית הפועלים יש השפעה משמעותית ברצועה", אמר הגורם הביטחוני. לאחר מכן הוסיף: "עבדנו מראש על מנגנון סיום אחר וטוב למבצע, לא רק מבחינת תקיפות בסוף אלא גם עם הפנים קדימה, לביסוס השקט". בדרג המדיני והצבאי אומרים כאמור כי אותם מנופים כלכליים על חמאס - בדמות הכנסת הפועלים מעזה, הקלות על יבוא סחורות ועוד - הובילו לכך שחמאס נמנע מלהצטרף למערכה, ואפשרו את סיומה במהירות.

האופטימיות של מערכת הביטחון (בהובלת מתפ"ש), אשר חשבה כי היא פיצחה את השיטה כיצד למנוע מחמאס לתקוף - השתלטה למעשה לחלוטין על החשיבה המדינית, המודיעינית והמבצעית. מולה התייצבו מעטים בלבד. אחד מהם הוא ההיסטוריון פרופ' שמחה גולדין, אביו של החייל החטוף הדר גולדין ז"ל, שעדיין מוחזק בעזה. גולדין מחה כבר אז על יצירת ההבדל המלאכותי בין חמאס לג'יהאד האיסלאמי ובין חמאס לעזה, ואמר כי: "הקונספציה הזו היא לא רצינית, אנחנו נשלם עליה בעתיד, אבל לא על זה אני מתווכח. זה כבר הסבב השלישי של צה"ל בעזה ולא מעניין אותי אם זה חמאס או הג'יהאד, הסבב הוא מול עזה. אם חמאס לא משתתף והוא כל כך מורתע והוא כבר בן ברית שלנו, למה הוא לא מביא את החיילים בחזרה?".

גם היום, כאשר אנו מתבוננים באוכלוסייה שהנה, או טו טו, יוצאת נגד חמאס ומדמיינים כי החלפת השלטון בעזה תביא עימה את השקט המיוחל, כדאי שוב לשאול: איך זה שהעזתים לא מסייעים לישראל להחזיר את החטופים?

>>> אייל עופר הוא חוקר כלכלת חמאס