ההצעה שפרסמו השרים לוין וסער לשינוי אופן בחירת השופטים ולהגבלה ניכרת של הסמכות לביקורת שיפוטית על חקיקה - מסכנת את שלטון החוק. קבלתה תהפוך את בית המשפט העליון למוסד שחבריו נבחרים שלא לפיו כישוריהם המקצועיים אלא לפי עמדותיהם הפוליטיות, מהלך שיפגע באופן בלתי הפיך במוסד הביקורת השיפוטית.
ההצעה – שהוצגה באופן כוזב כ"פשרה", ונוסחה ללא שיתוף האופוזיציה וגורמי מקצוע – מבוססת על תפיסה פשוטה: מינוי השופטים יעשה על ידי פוליטיקאים בלבד. בוועדה אומנם אמורים להמשיך לכהן שלושה שופטים (יש להניח שהכוונה לשופטי בית המשפט העליון), אך הרוב הדרוש לבחירת שופט לבית המשפט העליון יהיה חמישה חברים בלבד מתוך תשעת חברי הוועדה. תבוטל חברותם בוועדה של שני נציגי לשכת עורכי הדין ובמקומם ימונו נציגים של הקואליציה והאופוזיציה. משמעות הדבר היא שלשם בחירת שופט בית המשפט העליון, תידרש רק הסכמתם של ארבעת נציגי הקואליציה וחבר נוסף אחד בלבד מבין שני נציגי האופוזיציה בוועדה, תוך הפיכת השופטים בוועדה למשקיפים מן הצד. אם לא די בכך, ההצעה קובעת כי אם לא מושגת תמיכה של חמישה חברים במועמד כלשהו, ייבחרו שני מועמדים, אחד מטעם הקואליציה ואחד מטעם האופוזיציה, ללא צורך בהסכמת הצד השני.
המהלך הזה צפוי להביא לכך שלבית המשפט העליון ימונו פוליטיקאים, שעמדותיהם קיצוניות ואשר אינם צפויים להיות נכונים לפשרות בכהונתם כשופטים. זהו מהלך שיהפוך את בית המשפט העליון לגוף שאינו שונה במהותו מן הכנסת. זוהי הצעה שאימוצה יביא לפגיעה קשה בהפרדת הרשויות. המתווה המוצע יביא לכך שאמון הציבור בבית המשפט, שכיום הוא כ-40%, יצנח ויהיה דומה לאמון הציבור בכנסת, שהוא כ-15% בלבד. זהו מהלך שנועד לחסל את המעמד של בית המשפט כגורם מקצועי בלתי תלוי, שמוודא שהממשלה והכנסת פועלות כדין.
אם לא די בכך, ההצעה נועדה להגביל באופן ניכר את הביקורת השיפוטית. לא ניתן יהיה להחיל ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, תוך הסתמכות מוחלטת על כך שהם יחוקקו בהליך "שונה מחקיקת חוק רגיל", בלי שהובהר מהו ההליך המיוחד הזה. כמו כן, לא ניתן יהיה להכריז על בטלות חוק שסותר הוראה בחוק יסוד, לרבות חוק שפוגע שלא כדין בזכויות האדם, אלא בהסכמת לפחות שמונה שופטים, אפילו אם ההרכב כולל תשעה שופטים בלבד. בשל העובדה שלפחות מחצית מ-15 שופטי בית המשפט העליון יהיו מי שנבחרו על-ידי הממשלה, משמעות הדבר שלא ניתן יהיה להחיל ביקורת שיפוטית על חוקים.
הדרך לבחינת שינויים במערכת המשפט היא מהלך שיש בו שיתוף הקואליציה והאופוזיציה, וגורמי מקצוע. הסכמה בין לוין לסער אינה פשרה, היא התחזות לפשרה. יש להקים ועדה ציבורית שתדון בנושא ותציע הסדר פשרה אמיתי, אך לחקיקה כזו יש מקום רק לאחר הבחירות לכנסת. אין שום דחיפות בקידום שינויים במערכת המשפט. הרכבו הנוכחי של בית המשפט העליון מאוזן לעילא. מבין 12 השופטים המכהנים כעת, שבעה הם "שמרנים" וחמישה בלבד הם "ליברלים". בית המשפט זהיר מאוד (כנראה אפילו זהיר מדי) בביקורת השיפוטית.
בעת הזו על הממשלה והכנסת לעסוק אך ורק באסון 7 באוקטובר. יש להתמקד בשחרור החטופים, במסגרת הסדר שיכלול את סיום המלחמה ונסיגה מרצועת עזה, יש להקים ועדת חקירה ממלכתית למחדל ולאופן ניהול המלחמה, ועל הממשלה ליטול אחריות לחלקה באסון ולהקדים את הבחירות.
>>> ברק מדינה הוא פרופ' למשפטים ומומחה במשפט חוקתי, ציבורי ומנהלי. שימש כרקטור האוניברסיטה העברית לשעבר וכדיקן הפקולטה למשפטים לשעבר