על ההליך

על פי סעיף 3(ג) לחוק: "...הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום תקופת כהונתו". כלומר, הסמכות להפסיק את כהונתו של ראש השב"כ מסורה לממשלה כולה ולא לראש הממשלה, שעל פי סעיף 4(ב) לחוק הוא הממונה על השירות מטעם הממשלה. אבל: העובדה שהממשלה רשאית לפטר אין פירושה שהיא יכולה לעשות זאת בכל מצב, בלי קשר לנסיבות.

כדברי היועמ"שית אמש (ראשון) במכתבה: "לא ניתן לפתוח בהליך סיום כהונה... עד להשלמת בירור התשתית העובדתית והמשפטית שעומדת ביסוד החלטתך ואפשרותך לעסוק בנושא בעת הזו. זאת, בשל רגישותו יוצאת הדופן של העניין; תקדימיותו; החשש כי ההליך נגוע באי חוקיות ובניגוד עניינים, ובשים לב לכך שתפקיד ראש שירות הביטחון הכללי אינו משרת אמון אישית של ראש הממשלה".

קרי: גם אם יש לך סמכות – ההליך וההחלטה צריכים להיות תקינים, השיקולים רלוונטיים וחוקיים, מבוססים על תשתית עובדתית, בלא ניגוד עניינים.

על ניגוד העניינים

ההחלטה על פיטורי רונן בר נגועה, על פניה, בניגוד עניינים. ניגוד עניינים הוא עיקרון מניעתי. כלומר: על בעל התפקיד להימנע מלעסוק בעניין שבו יש לו ניגוד עניינים, ובוודאי שלא לקבל בו החלטה.

בתקופה זו מתקיימת חקירה הנוגעת לגורמים הקרובים ביותר לראש הממשלה בחשד לעבירות ביטחון ולתשלומים שהעבירה ממשלת קטאר. זו חקירה עם רגישות גבוהה, שאין לדעת כיצד תסתיים. גם פרשת ההדלפה של מסמך מודיעיני חסוי לעיתון "בילד" נחקרת. המצב שבו שב"כ מנהל חקירה כזו במעגל הקרוב ביותר לראש הממשלה מעמיד לא רק את ראש הממשלה, אלא את הממשלה כולה במצב של ניגוד עניינים, משום שמינוי ראש שב"כ אחר תחתיו יכולה לפגוע בחקירות אלה. לכן לממשלה כולה, ולראש הממשלה בפרט, עלול להיות אינטרס אישי בהדחתו של ראש השב"כ.

בנוסף, מתחקירי השב"כ שפורסמו עולה טענה לגבי אחריות הדרג המדיני לאסון 7 באוקטובר. פיטורי ראש השב"כ עלולים להביא להשתקה של טענה זו עד כדי שיבוש מראש של עבודת ועדת חקירה ממלכתית, כשתקום. מעבר לניגוד עניינים, ישנם כמובן היבטים נוספים וטענות נוספות נגד ההחלטה, ביניהם שיקולים זרים, פגיעה בעיקרון הממלכתיות ואי סבירות קיצונית.

על התמונה בכללותה

החלטה לפטר את ראש השב"כ לא נעשית בחלל ריק. אנחנו בשיאה של הפיכה משטרית במסגרתה משלימה השבוע הממשלה השתלטות על מערכת המשפט.

לפני כמה ימים עבר החוק שמשנה את אופן הבחירה של נציב התלונות על השופטים ומאפשר כיום שליטה קואליציונית מוחלטת בבחירה שלו. מוסד שיהפוך לכלי להטרדה וללחץ, במקום בירור ענייני של תלונות.

השבוע על הפרק הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים שיאפשר פוליטיזציה מוחלטת של מערכת המשפט, בכל הערכאות. במקום שופטים ששיקוליהם מקצועיים נקבל שופטים שתלויים בנאמנות פוליטית. במקביל, מבקשת הממשלה להעביר מכהונתה את היועצת המשפטית לממשלה בטענה כי היא מסכלת את מדיניות הממשלה, מסכלת חקיקה ממשלתית וחקיקה פרטית ומסכלת מינויים בשירות המדינה.

אכן, היועמ"שית "מסכלת" פגיעה בשלטון החוק, בזכויות אדם ובעקרונות יסוד דמוקרטיים. היא לא מאפשרת פגיעה בעצמאות הרשות השופטת או בעצמאות המשטרה, "מסכלת" השתלטות פוליטית על מינויים בשירות הציבורי ו"מסכלת" את החלשתם של שומרי סף. היועמ"שית מפריעה לממשלה לעבור על החוק ולכן מבקשים לפטר גם אותה.

רונן בר מסר אמש כי "חובת האמון היא בראש ובראשונה לאזרחי ישראל. הציפייה של ראש הממשלה לחובת אמון אישית היא פסולה". זו בדיוק הנקודה. מחליפים את הממלכתיות. את כל מי שממלכתי, ניטרלי, אובייקטיבי ומקצועי – צריך לפטר. נאמנות היא שם המשחק.

השתלטות על כוחות הביטחון כחלק מנסיגה דמוקרטית

אבל אנחנו לא לבד, אם זה מנחם מישהו. השתלטות על המשטרה, על כוחות הביטחון ועל רשויות האכיפה – משמשת כלי בידי שליטים בעולם להחלשת הדמוקרטיה. ההשתלטות מתבצעת בעיקר באמצעות מינויים ופיטורים, ולעיתים מעורבים בה גם תיקוני חקיקה, השתקת אנשי מקצוע הגונים והרתעתם. מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלה שכך נעשה במדינות שעברו הליך של נסיגה דמוקרטית: הונגריה, טורקיה, ונצואלה ופולין. שלוש מתוכן כבר אינן דמוקרטיות, והרביעית (פולין) עדיין נאבקת לשרוד ומנסה להשתקם. מדינות אלה מדגימות את שיטת הפעולה: קודם משתלטים על רשויות האכיפה ועל שירותי המודיעין והביטחון, לאחר מכן משתמשים בהם ככלי שרת של השליט לחיסול חשבונות פוליטיים. איתם באה השתלטות על השירות הציבורי, על מנגנוני המידע והבקרה במדינה ועל מוקדי הכוח בחברה.

גם אצלנו, כיאה לדמוקרטיות בנסיגה, מבקש השלטון להשתלט גם על אחרוני שומרי הסף ועל שירותי הביטחון. לא פחות מדגל שחור.

>>> פרופ' סוזי נבות היא מומחית למשפט חוקתי וסגנית נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה