משלל הנזקים שבנימין נתניהו גרם וגורם כראש ממשלת ישראל, החמור ביותר הוא הרס הממלכה. את נזקי 7 באוקטובר, מחדל נורא שנתניהו נושא באחריות ישירה לכך שקרה, אפשר יהיה לתקן: לבנות מחדש את חבלי הארץ החרבים בדרום ובצפון, לשקם את צה"ל, להחזיר את הכלכלה למסלולה. על חורבן הממלכה נשלם עוד שנים הרבה אחרי שנתניהו יעזוב את לשכת ראש הממשלה, דבר שכדי למנוע אותו הוא מוכן שאנחנו נשלם כל מחיר.
המונח "הממלכה" נשמע ארכאי, אבל הוא היסוד של קיומה של מדינה דמוקרטית: ההכרה שיש משהו שמעל לצורך האישי של כל אזרח, כולל ראש ממשלה; המוסדות המתפקדים שמספקים לנו ביטחון, חינוך, בריאות ורווחה, כל הדברים שבגללם אזרחים מקימים מדינה, שומרים חוק ומשלמים מיסים - ומוכנים אפילו לסכן את חייהם. פרק את הממלכה, ומכל אלה לא נשאר דבר. זה יהיה פירוק הסדר הבסיסי שאם לא נישמע לו, נבלע חיים איש את רעהו ונשקע כולנו.
בהודעה המתלהמת שמסר אתמול (ראשון), על כוונתו להביא לממשלה את פיטורי ראש השב"כ רונן בר, לא נתן נתניהו ולו נימוק אחד במה חטא בר כלפי הממלכה. הוא אפילו לא הזכיר את אחריותם של השב"כ וראשו למחדל המודיעיני ב-7 באוקטובר, אחריות שבר הכיר בה ואף הבטיח להתפטר מתפקידו לפני השלמת כהונתו. נתניהו רק אמר על בר ש"אין לו אמון בו". זה נימוק של מלך, לא של ראש ממלכה.
ניוון שיטתי ומתמשך של המערכות
נתניהו עסוק בפירוק הממלכה כבר שנים. הוא ניוון, בכוונת מכוון, את המוסדות שאמורים לעזור לו עצמו לנהל אותה. משרד ראש הממשלה הפך ממקום שמושך אליו אנשים מוכשרים למשכן לפעילים בדרג נמוך של התנועה הביביסטית. המל"ל, שנועד לטייב את תהליך קבלת ההחלטות בנושאים הקריטיים ביותר, נוון עד כדי חוסר רלוונטיות טוטאלי. יש עזיבה המונית של השירות הציבורי, החלשה של המשטרה, ציפייה שמתממשת להליכה בתלם והרכנת ראש של ראשי ארגוני הביטחון. הממשלה היא אסופה של אומרי-הן שאפילו לא מעמידים פנים שהם מנסים למלא את תפקידם המוצהר, הכנסת היא כלום ושום דבר. נגד מוסדות ממלכה שאינם כפופים לו, כמו מערכת המשפט, מתנהלת מלחמת חורמה.
פירוק הממלכה מתרחש כיום במקומות רבים בעולם הדמוקרטי-ליברלי. מורו ורבו של נתניהו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, פיטר כמה מהמפקדים הבכירים ביותר של הכוחות המזוינים בארצות הברית, כולל יו"ר המטות המשולבים, כי הוא יכול (בניגוד לראש ממשלת ישראל, הנשיא בארצות הברית הוא המפקד העליון של כוחות אלה), וכי הממלכה ורוחה זרים לו לחלוטין. טראמפ ושלוחיו עסוקים עכשיו בפירוק שיטתי של הממשל הפדרלי, כמו גם של הסדר העולמי שארצות הברית הובילה מאז סיום מלחמת העולם השנייה. אבל מה שהאמריקנים יכולים להרשות לעצמם, ישראל הקטנה והמאוימת אינה יכולה. פירוק הממלכה הוא סכנה ברורה ומיידית לשלום כל ישראלי, במובן הפיזי והמוחשי ביותר.
תגובתם של השב"כ ושל היועצת המשפטית לממשלה – שבשבוע הבא אמורה הממשלה לדון גם בפיטוריה - הייתה להזכיר לנתניהו את העיקרון שעליו עומדת הממלכה: התפקיד של בר, כמו של בהרב-מיארה, אינו משרת אמון כלפי המלך אלא כלפי הממלכה. בממלכה ראויה אדם שהאנשים הקרובים לו ביותר נחקרים עכשיו על ידי השב"כ בשל יחסיהם עם מדינה עוינת, אינו יכול לפטר את ראשו כי "אין לו אמון בו". בממלכה ראויה, אם נדרשת מראש השב"כ אחריות לכישלונותיו, היא נדרשת באותה מידה, ואף גדולה יותר, גם מראש הממשלה - ולכן כנראה נמנע נתניהו מלהזכיר את מחדל 7 באוקטובר בהודעה על הכוונה לפטר את בר.
ובממלכה ראויה, הציבור ונציגיו אמורים להגיב לצעד שכזה באופן חד-משמעי. באוקטובר 1973 הורה הנשיא ריצ'רד ניקסון לפטר את התובע המיוחד בפרשת ווטרגייט, ארצ'יבלד קוקס. שר המשפטים וסגנו סירבו לבצע את ההוראה והתפטרו מתפקידיהם. בית המשפט פסק שהפיטורים אינם חוקיים. התגובה הציבורית והפרלמנטרית הייתה עזה, למרות שארצות הברית הייתה במתיחות ביטחונית מול ברית המועצות על רקע מלחמת יום הכיפורים. שמונה חודשים לאחר מכן, ניקסון התפטר מתפקידו.
- מבחינת נתניהו, פיטורי רונן בר הם עוד צעד במערכה של עשור | עמית סגל
- הסכנה לשב"כ בעקבות פיטורי רונן בר | ניר דבורי
ההשוואה איננה אחד לאחד, כמובן. אבל הנה מה שרלוונטי בה: כדי לבלום שליט שנחוש לפרק את הממלכה למען הישרדותו האישית, נדרשת התנגדות נחושה של ציבור, נבחריו והמערכת המשפטית. מנבחרי הציבור, מאסופת מלחכי הפינכה בממשלה ועד לצרחני הכנסת, אין לנו מה לצפות. המבחן של הצלת הממלכה הוא בידיים של השופטים, ועוד יותר מזה של הציבור.
>>> עפר שלח הוא ראש תוכנית מדיניות הביטחון הלאומי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
תגובות