המתווה של שר המשפטים יריב לוין וגדעון סער להרכב הוועדה לבחירת שופטים, שהקואליציה צפויה לאשר היום (רביעי) סופית בכנסת, יצא לדרך בתחילת חודש ינואר ושווק כ"מתווה הסכמה" לשינויים במערכת המשפט. השניים שיווקו את "ההסכמה" בתיאום עם יזהר שי, אב שכול ושר לשעבר, שצירף את תמיכתו למהלך מתוך הבנה שהיא בסיס להידברות וכחלק ממחשבה שכך יעצור הקרב הבלתי פוסק בחברה הישראלית על המהפכה המשפטית - קרב שפצע את החברה, קרע אותה וחילק אותה לשניים לפני 7 באוקטובר.

אלא שככל שהמתווה קודם ולאורך הדיונים התגלה שזו ממש לא הכוונה של הקואליציה. בסופו של דבר גם יזהר שי משך את תמיכתו במתווה, משני טעמים: ראשית, כי כמעט שלא נעשו שינויים במתווה. זה מתווה קואליציוני בלבד שהקואליציה לא באמת קיבלה בו שום שינוי מהותי לאורך הדרך, רק שינויים קוסמטיים כמו הגבלת הגיל של המועמדים ב"מנגנון הדד-לוק". מהות ההסדר, שגרר ביקורת חריפה ביותר בדיונים בוועדת החוקה, לא השתנתה במילימטר. כך כתב יזהר שי בעצמו: "המערכת הפוליטית בישראל של היום איננה משקפת את רצון העם לאחדות ולריפוי שכולנו כל כך זקוקים להם אחרי אסון ה-7.10 והמלחמה שטרם הסתיימה".

הפוסט המלא:

שנית, אבל לא פחות חשוב מזה: הטענה שההסדר הזה יביא לסיום הקרע שפצע את החברה הישראלית התגלתה כשקרית לחלוטין. יזהר שי נתן לממשלה אצבע - והיא לקחה את כל היד. מאז מקדמת הממשלה עוד שורה ארוכה של מהלכים דורסניים כמו צפצוף על החלטות היועמ"שית והניסיון להדחתה, דיונים בחוק החסינות המסוכן, ומהלכים נוספים שמעידים לאן פניה של הממשלה הזו.

יזהר שי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
נתן לממשלה אצבע - והיא לקחה את כל היד (יזהר שי, ארכיון) | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

לא זו בלבד, נתניהו משתמש ברטוריקה שמעולם לא השתמש בה בעבר, מתלונן על "דיפ-סטייט" ומסית נגד הפקידות הממשלתית ואפילו נגד זרועות הביטחון.

לגופו של עניין, המתווה יהפוך את מערכת המשפט לפוליטית יותר ולמקצועית פחות. זה ישיג בדיוק את מה שיריב לוין קיווה להשיג, ולא יהיה מנוס גם מהתוצאה - פגיעה דרמטית באמון במערכת המשפט ויצירת מצב שבו השופטים צבועים כ"שופטים מטעם". המנגנון החדש יביא לכך ששופטי העליון לא יהיו יותר קול מכריע בבחירת מועמדים לבית המשפט העליון, והמינויים יהיו תוצאה של דילים בין הקואליציה לאופוזיציה. עם זאת, המתווה בפועל אפילו לא מתמרץ את הצדדים להגיע להסכמות, אלא להמתין לכניסתו לתוקף של "מנגנון הדד-לוק", מנגנון שמאפשר לכל צד להגיש רשימה של שלושה מועמדים בלבד ומתוכה ייבחר השופט לבית המשפט עליון. לצורך הדוגמה, אם ראש הממשלה ירצה להציב את שלושת עורכי דינו ברשימה, הוא יוכל לעשות זאת, ובלבד שהם מעל גיל 55.

שר המשפטים יריב לוין ושר החוץ גדעון סער בכנסת (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
לא עשו שום שינוי מהותי במתווה ולמרות האזהרות מהצד השני (לוין וסער, ארכיון) | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

כך, לאט לאט, השופטים עלולים להפוך לצבועים פוליטית ויימדדו הרבה פחות במקצועיותם. בסופו של דבר, בית המשפט העליון הוא לא רק בית משפט לחוקה, דנים בו בתיקים בהרבה תחומי חיים. מערכת המשפט יודעת טוב מהפוליטיקאים איפה נמצאים החוסרים שלה, ואיפה היא צריכה חיזוק מקצועי.

בשורה התחתונה, זה לא מתווה הסכמה, אלא מתווה "רמייה", שעובר בתקופת מלחמה, ללא דיון ציבורי מעמיק ובלי יכולת של הציבור לדון במהות השינוי בוועדה לבחירת שופטים והשלכותיו. וכפי שזה נראה כרגע, זו רק יריית הפתיחה.