הפיגוע הקטלני השבוע בשומרון, שבו נרצחו שלושה ישראלים, מוכיח - ולא בפעם הראשונה - כי צירי התנועה ביהודה ושומרון הפכו להיות מסוכנים יותר, והמחבלים פיתחו ושיכללו יכולות לפגוע בשגרת יומם של מאות אלפי ישראלים הנעים בכבישי האזור.

המחבלים שביצעו את הפיגוע באיזור הכפר אל-פונדק מוכרים היטב למערכת הביטחון. מדובר בחולייה מאורגנת, ולא במפגע בודד מזדמן, שלרוב מעשיו אינם פרי תכנון מדוקדק מוקדם. הם נובעים מהסתה ברשתות ומשבר אישי - ובאירוע עצמו הוא מנוטרל כמעט מיד. במקרה הזה, יצאו המחבלים לבצע את הפיגוע ולהרוג במהלכו כמה שיותר ישראלים, מתוך מטרה לחזור ללא פגע לאזור מגוריהם, שם יסתתרו בחסות אוכלוסייה אוהדת "גיבורים" מסוגם.

בביצוע פיגוע מתוכנן מהסוג הזה, סביר שנערכות הכנות מקדימות של חברי החולייה, סייענים וגורמים נוספים הקשורים בפעילותם. לכן, גם אם מספר שותפי הסוד שלהם קטן, וכולל את מי ששלח אותם, מי שמעביר להם נשק ומי שמסתיר אותם לאחר מעשה, הנחת העבודה צריכה להיות שהם פועלים במידור גבוה, הן מבחינה אנושית והן מבחינה טכנולוגית.

יתר על כן, טרם היציאה לפיגוע אוספים המחבלים מל"ם - מודיעין לפני מבצע: הם מסיירים במקום המתוכנן, לומדים על שגרת התנועה של הישראלים בו, מזהים שעות עומס, בוחנים את פעילות כוחות הביטחון במקום ותדירותה, בונים נתיבי מילוט ומכינים מבעוד מועד מקום מסתור. במובן הזה, מדובר במבצע צבאי לכל דבר, גם אם מאפייניו שונים במעט מהמינוח "מבצע צבאי" כפי שאנו מכירים אותו.

למרות כל אלו, אין לי ספק שהמחבלים ושולחיהם ייעצרו או יחוסלו כבר בקרוב. לשב"כ יש יכולות גבוהות מאוד לעלות על עקבותיהם, וסגירת המעגל עם צה"ל והמשטרה היא יעילה ומהירה מאוד.

התסכול הגדול בקרב אנשי השטח והדסק בשב"כ הוא בשל הפער המודיעיני והמבצעי שלא הוביל לסיכול מוקדם של הפיגוע. על כל כמה מאותת פיגועים שמסוכלים טרם הוצאתם אל הפועל, יש אחד או שניים שכן מצליחים, והעובדה הזו אינה נותנת מנוח לעוסקים במלאכה בשב"כ - הן ברמה האישית והאנושית, והן ברמה המקצועית בואכה תחקיר מדוקדק שיתבצע כדי ללמוד מדוע "ברח" הפיגוע והיכן צריך להשתפר.

הזירה עלולה להתרחב

זירת המלחמה ביהודה ושומרון עלולה להתרחב גם לדרום הגדה, אזור רגיש במיוחד בציר הארוך של כביש 60 הדרומי. אירועי 7 באוקטובר היוו, ועודם מהווים, השראה גדולה לחוליות טרור, לגורמי חמאס וג'יהאד איסלאמי, ולאיראן. צה"ל ושב"כ משקיעים באזורים אלו מאמצים רבים למניעת ההסלמה בשטח, אך גם העוסקים במלאכה יודעים שפיגועי ירי מרכב הם פוטנציאל מסוכן במיוחד בשל הקירבה הרבה לרכב הישראלי, כמו גם היכולת לעצור, לצאת מהרכב, לירות ואז לחזור אליו, לברוח ולנטוש אותו במקום סמוך.

על אף העליונות המודיעינית והמבצעית של צה"ל ושב"כ ביהודה ושומרון, נקודת התורפה בצירי התנועה תחייב אותם להשתמש בכלים נוספים על מנת להגן על האזרחים הנעים בכבישים.

הכבישים הללו נדרשים לאמצעי זיהוי ואבטחה נוספים ומוגברים, לרבות פעילות אווירית, רחפנים לזיהוי מוקדם של חשודים, תצפיות מוסוות, עמדות דינאמיות ושינויים אד-הוקיים מפתיעים ובלתי מתוכננים באמצעי הבידוק, מתוך תכנון והבנה שהם עלולים לגרום לפקקים גדולים ולעיתים גם לפיגועי קשים. לכן, ככל שממד האקראיות וההפתעה יהיה גדול יותר, כך יגבר גם הסיכוי לסכל מחבלים בדרכם לזירת הפיגוע.

מיד אחרי פיגועים קשים, כפי שהתרחשו לאחרונה, עולות סוגיות של סלילת כבישי ביטחון והפרדה בין תנועת ישראלים לבין תנועת פלסטינים. המהירות בשליפת האמירות הללו הופכת לאיטיות ביורוקרטית, לא תמיד יעילה, ולא תמיד אפשרית מבחינה חוקית. עם זאת, יש צורך להפוך כל אבן כדי להגיע למענה ולפתרון משפטי, מבצעי וכזה הלוקח בחשבון גם שיקולים בין-לאומיים. בד בבד, יש להרחיב את התנועה הציבורית הממוגנת, בוודאי של ילדים, צעד שהוכח כמציל חיים - ובמקביל יש להרחיב את כמות נושאי הנשק האישי. אקדח אותו נושא אזרח בעת נסיעתו בכביש 55, בכביש 90 או בכל נתיב רגיש אחר, עשוי להציל חיים.

בנוסף, יש להרחיב את הענישה וההרתעה מול משפחות מחבלים שהיו מודעות לתכנון הפיגוע של אחד מבני המשפחה, או להיותו מבוקש. הרחקתם של בני משפחות מחבלים וגירושם הם מהלכים מורכבים – אבל מחויבים. גירוש לרצועת עזה "קל" יותר לביצוע כיום, אך נדרשות הסדרה משפטית, הגדרות ברורות וניתוח של כל מקרה ומקרה.

במקביל למאבק הנחוש הזה, אסור לנו להסכים, באמירה או בשתיקה, לפעולות נקם של ישראלים בפלסטינים. הן לא מוסריות, הן לא חוקיות והן עלולות להצית אש גדולה יותר, ולהוביל לכאוס שהוא מסוכן מאוד למדינה, לחיילי צה"ל ולתושבים ביהודה ושומרון. גם כאן - מאבק נחוש ולא מתפשר נגד מעשי טרור שכאלו.

"לשחק" במגרש של היריב

מלחמה בטרור הפלסטיני, ובטרור בכלל, מנהלים אך ורק בצד של היריב, בשטחו, בביתו ובכל מקום שבו הוא עשוי להימצא. קרב מוחות עם מחבלים מתוחכמים ונחושים, שמפיקים לקחים מאירועי עבר, מתנהלים בחשדנות ועם מינימום עקבות טכנולוגיים. זו מלחמה יומיומית, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, שהופכת להיות קשה ומאתגרת יותר מבצעית ומודיעינית, נוכח העובדה שצה"ל ושב"כ פועלים בימים אלו בעצימות גבוהה מאוד בחזיתות נוספות.

המטרה היא תמיד להפתיע את האויב במקום שלא ציפה שנגיע אליו, ובזמן שלא תיאר לעצמו שנפעל בו. אם, למשל, מחבלים מתכננים פיגוע מבית בשכם, המטרה של השב"כ - שברוב המקרים גם מושגת בהצלחה - היא להניח עליהם את היד כבר שם, ולא להגיע למצב שהם יצאו לדרך. זו פעילות שדורשת איסוף מודיעיני מורכב, ויכולות מבצעיות גבוהות. ואת שני אלו יש הן לשב"כ והן לכוחות צה"ל והמשטרה.

דוגמה לכך היא תופעת ה"גדודים" החמושים במחנות הפליטים ובחלק מערי צפון הגדה, בהן ג'נין, טולכרם ושכם. המלחמה שמנהלת שם ישראל היא רציפה, במגוון שיטות מהקרקע ומהאוויר, באמצעים ובכלים שונים. לא מחכים להם, אלא מגיעים אליהם. העשייה הזו מוגדרת בשב"כ כ"כיסוח הדשא" - מושג ששנים רבות היווה עבורי ועבור של העוסקים במלאכה, תפיסת הפעלה כיצד מפרקים חוליות טרור מכל סוג וארגון.

כיסוח הדשא נמשך גם בימים אלו, לעיתים גם באמצעות פעילות של מנגנוני הביטחון ברשות הפלסטינית (אם כי אשוב ואזכיר כי במלחמה בטרור אנחנו צריכים לסמוך רק על עצמנו, ואף נוהגים בדרך הזו). המאבק הזה מורכב אף הוא, וכרוך בסיכון חיים גדול של כוחותינו. הגדודים החמושים הללו, והחברים בהם המבוקשים על ידי ישראל, ממומנים ומצוידים על ידי כסף ואמצעי לחימה, שבקצה שלהם ניצבת איראן. הם היעד המרכזי של שב"כ לטיפול כבר תקופה ארוכה, וכאוס בשטח גרם לתופעה להתרחב.

"המבוקשות" הזו מייצרת אתוס של גיבור פלסטיני ומושא הערצה לצעירים, בוודאי במחנות הפליטים. עד לפני כמה שנים, המבוקשות הזו לא הייתה ברמתה הנוכחית, אך בעקבות הפעילות המואצת, הכספים הרבים ואמצעי הלחימה המגיעים, כאמור, בהכוונה איראנית, אפשר לזהות ליד כל מבוקש צעירים מעריצים, מתוסכלים וחסרי מעש שהופכים במהירות למחבלים חמושים.

לכן, יש צורך לבחון החמרה וטיפול משמעותי גם בסביבה התומכת, בגביית מחיר מבני המשפחות, אך עם זאת גם לזכור שחזרה למעגל התעסוקה של אותם צעירים תפחית את מידת התסכול שלהם, ותגרום להם לעסוק בפרנסה ולא בטרור. בשנים 2015 ו-2016 פיתחנו ביחד, שב"כ וצה"ל בגיבוי מלא של הדרג המדיני, מנגנון פעילות שהפריד בין האוכלוסייה שמעוניינת להתפרנס למחבלים שרוצים להרוג, באופן שלא גרר ציבורים שלמים לתוך מעגל הטרור. ברור לי שהמציאות כיום שונה, בוודאי מאז 7 באוקטובר, אך עדיין - ישראל צריכה לנהל את המאבק הזה בנחישות ובעוצמה חסרות פשרות, לצד חוכמה, תחכום והבנה של המתרחש בשטח.

>>> אריק "האריס" ברבינג הוא בכיר בשב"כ לשעבר, כיהן כראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון וראש אגף הסייבר בשב"כ