התמונות המזעזעות של שחרור אגם ברגר, ארבל יהוד וגדי מוזס מהשבי, הן קודם כול ניצחון קטן של האנושיות מול הברבריות, וכמו כל עסקה עם השטן משתחררים בה לחירות מצד אחד אנשים תמימים, קורבנות רצח ונחטפים, ומנגד משתחררים לחופשי רוצחים וטרוריסטים לקול תרועת המון צמא דם. עם זאת, מדובר בחוויית התפכחות מול המציאות שאנו חיים בה: אומה קטנה תאוות חיים וקידמה למול אכזריות פונדמנטליסטית שבעיקר רוצה שניעלם מכאן, ולמרות כל הישגינו הצבאיים המופלאים המציאות הזאת לא השתנתה סביבנו.
המעשה החמור ביותר בחוסר התפקוד של הממשלה לפני האסון שהיא אחראית לו, וביתר שאת בכל מהלך המלחמה, הואט מכירת האשליות לציבור על "הניצחון המוחלט" ואוטופיה של הכחדת החמאסניק האחרון. זהו שקר שרבים האמינו לו, אלא שהתמונות המזעזעות שראינו מעזה ניפצו את הבדייה הזאת. לא סתם נזעק נתניהו נגד התמונות הללו, שרומסות את תדמית "הניצחון המוחלט" שהמציא.
ההצגה בעזה היא בעיקר לשם המראה. חמאס באמת הוכה קשה, עזה הרוסה וההצגה שראינו היא לצורך תודעתי, למרות שישנם בעזה עדיין אלפי מחבלים. הארגון אומנם מקרטע, אבל מתפקד. גם בצד שלנו שיחקו עם תדמיות ותודעה ציבורית לא פחות. רבים האמינו בכך שעם בוא "הניצחון המוחלט" לא יוותר חמאסניק אחד, עזה תהפוך לפארק רמת גן. אם זה נכון, אז מאיפה צצו לכל הרוחות כל חובשי הסרטים הללו בתמונות? מהיכן כל הטנדרים שראינו אצלנו ב-7 באוקטובר? מאיפה כולם צצו לפתע פתאום?
במציאות הסתירה יותר פשוטה ופחות משפילה. חמאס אכן מוגר צבאית, ובאותה עת לא חוסל הטרוריסט האחרון. חמאס כן פורק לרמה שניתן היה להחליף אותו בשלטון אחר ולהשיג את מטרת המלחמה של החלפתו בשליטה בעזה, אבל הכישלון המוחלט לא היה צבאי אלא כישלונו של ראש הממשלה כמצביא בהימנעו מהמהלך המדיני הנדרש לסיום ההישג הצבאי, ומההחלטה על "היום שאחרי" - פתרון שהוצב בפניו על ידי גלנט כבר בחודש ינואר. זאת הסיבה לתמונות המזעזעות שאנו רואים ואוכלים את הלב כעת. הפתרון היה מונח על שולחנו, ונתניהו נמנע אפילו מלדון בו במשך ארבעה חודשים בתירוצים שונים. הכול בגלל תוכנית גדולה אחרת - לדבוק במלחמת אין-קץ שתרחיק אותו מכישלון אוקטובר, תשלה את סמוטריץ' שכובשים את עזה ותאפשר לו להיות המתקן הגדול שיחזיר את עטרת ההתנחלויות ליושנה.
כעת חמאס חוזר למשחק ובגדול. הוא, למעשה, זה שמכתיב את סדר היום כבר מיום שני הקרוב, עם הדיונים על השלב הבא שלמעשה צריכים לקבע את הפסקת המלחמה, נסיגת צה"ל וסידורי הביטחון והממשל בעזה.
נתניהו נמצא במלכוד קשה: סיכויו לחזור למלחמה, למעשה לפתוח מלחמה חדשה, קלושים שכן טראמפ ושליחו וויטקוף לא מתכוונים לאפשר לו לחזור למלחמה ולכבוש מחדש את עזה. אז הוא תקוע מול הקואליציה המשיחית עם ההבטחות שנתן להם על אי-נסיגה וחזרה ללחימה. מאידך, אם לא ימשיך לשלב ב' של עסקת החטופים הוא יצא קירח מכל הכיוונים: חמאס ירוויח מהאמריקנים את רצונו בסיום המלחמה, והוא יישאר על כנו עם החטופים ועם השלטון בידיו. זהו מצב של כישלון מוחלט לישראל.
לכן, הברירה היחידה הסבירה שיש לנתניהו, שרגיל לשחק על כל הכיוונים, זה ללכת עד הסוף עם האמריקנים, ללכת על שלב ב' והמשתמע ממנו של הפסקת המלחמה, לנצל את המנוף של שיקום עזה והנסיגה להביא את הרשות הפלסטינית ולהחליף את שלטון חמאס. ניתן גם לדרוש שיחלוף האנשים ברשות עצמה, ולבסוף להביא בחסות האמריקנית נורמליזציה עם סעודיה - מהלך שמהווה פיצוי מאוד חשוב לישראל. גם לחמאס אין ברירה במצב הזה, שכן הוא נקשר בהפסקת המלחמה ובשיקום הרצועה שאין בידיו לעשות לבד.
הצעדים הללו הם מהלך מנצח. אין בהם שום דבר רע, להפך, חוץ מסיכון הקואליציה ופרישת סמוטריץ', שבכל מקרה מרבית מדינת ישראל תראה בזה הישג גדול בפני עצמו. נתניהו יכול לעשות את הדבר הנכון, שאף יהיה תיקון לטעויות הקודמות. למדינת ישראל כולה יהיה זה בהחלט ניצחון והשגת כל המטרות: חזרת כל החטופים, סיום המלחמה, החלפת שלטון חמאס והסכם עם סעודיה - בהחלט הישגים היסטוריים.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף. שימש קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים
תגובות