הנשיא דונלד טראמפ הבטיח, לפי ChatGPT, למעלה ממאה הבטחות במהלך קמפיין 2024 לנשיאות ארצות הברית. אבל את ההבטחה הקשה מכולן השמיע דווקא אחרי סגירת הקלפיות:

"אם החטופים לא ישוחררו לפני 20 בינואר 2025, התאריך שבו אני נכנס לתפקידי כנשיא ארצות הברית, יהיו לכך השלכות מהגיהינום במזרח התיכון, ועל מי שאחראים לזוועות הללו נגד האנושות. האחראים ייפגעו יותר מכל מי שנפגע אי פעם בהיסטוריה של ארצות הברית. שחררו את החטופים עכשיו!"

פחות משבועיים נותרו, ואיתם השאלה: איך ממטירים גיהינום על הגיהינום? ביקרתי לא מזמן בג'באליה, פעם המקום הצפוף ביותר במזרח התיכון וכעת גל חורבות מאופק לאופק שכמותו נראה, אולי, בדרזדן. רק להקות כלבים מורעבות נותרו במקום שפעם היה גאוות חמאס. אבל הלקח לא נלמד, והאוכלוסייה לא מורדת בשלטון שהביא עליה את הקטסטרופה. עד עתה הופלו על עזה מאה אלף טון חומר נפץ, שווה לארבע פצצות אטום. מה יעזרו עוד מאה אלף טון, הפעם של ארצות הברית? מה יעזור לו להפוך עוד רבבות לפליטים, עבור עם שמנציח את הפליטות כבר 76 שנה, עוד מאז מלחמת השחרור?

הרס בעזה בעקבות תקיפה של צה"ל (צילום: Mustafa Hassona/Anadolu via Getty Images)
מה אפשר לעשות שמאה אלף טון פצצות לא עשו? (ארכיון) | צילום: Mustafa Hassona/Anadolu via Getty Images

כנופיית הרוצחים שנקראת חמאס לא מתקפלת, מפני שבניגוד למדינות דמוקרטיות, משטר הטרור הפונדמנטליסטי לא רואה בהרג ובהרס באג, אלא פיצ'ר: מי שממקם את מפקדותיו בבתי חולים, בתי ספר וגני ילדים עושה זאת לא רק כדי להתגונן מפגיעה אפשרית, אלא כדי לנצל את ההרג הבלתי נמנע של בלתי מעורבים לצורכי תעמולה. יותר הרג – יותר אמפתיה בעולם. מי ששודד את הסיוע ההומניטרי מאזרחיו שלו ואז מוכר עוף וביצים במחירים גבוהים עוד יותר מאשר בצ'לסי מרקט, לאוכלוסייה עם 97 אחוזי אבטלה, לא דואג להם אלא לעצמו.

לטראמפ יש שתי אפשרויות. המיידית והדחופה ביותר היא להפסיק את הסיוע ההומניטרי במתכונתו הנוכחית, שביזתו מסייעת לשמר את שלטון חמאס. במשך 15 חודשים סייע ממשל ביידן לשרידות חמאס כשהכריח את ישראל להמשיך להעביר את הסיוע, זאת למרות הבטחה מפורשת של מזכיר המדינה בלינקן בתחילת המלחמה, שלפיה הוא ייפסק אם יתברר שהסיוע נופל לידי חמאס. אם טראמפ יקיים את הבטחת בלינקן ויאשר להעביר את הסיוע על ידי חיילי צה"ל או חברה פרטית, חמאס יתמוטט תוך שבועות כי לא יוכל לשלם משכורות ולאיים על אזרחים מורעבים.

אבל יש גם צעד אסטרטגי שיסייע לחסל את חמאס: היתר לישראל לספח חלקים מרצועת עזה. אין דבר כואב יותר במזרח התיכון מאשר אובדן שטח. בערבית קוראים לזה "סומוד", היצמדות לקרקע. שטח הוא המטבע היקר והיציב ביותר באזור. כאשר מלחמה שנועדה לכבוש את ישראל מסתיימת כאשר ישראל לוקחת ממך שטח, המסקנה תהדהד בכל המזרח התיכון.

דגל ישראל בכיכר פלסטין, עזה (צילום: אייל בן יעיש)
המסקנה תהדהד בכל המזרח התיכון - ותבהיר לפלסטינים שמלחמה לא משתלמת (דגל ישראל בכיכר פלסטין) | צילום: אייל בן יעיש

במלחמת העצמאות ב-1948, סירבו הערבים לקבל את קיומה של מדינה יהודית על פי החלטת האו"ם. כשניצחה ישראל, הכיר העולם בסיפוח הישראלי של 2,400 מייל מרובעים שנועדו לערבים. ב-1967 ביקשו הסורים להשמיד את ישראל, והעולם הכיר גם אם באיחור בסיפוח רמת הגולן שנכבשה מהסורים במלחמה.

אבל מאז חלה תפנית והעולם דורש מישראל לסגת בתום כל מלחמה לגבולותיה המקוריים. מה הפלא שהתוקפנים מנסים שוב ושוב לחסל את מדינת היהודים, ביודעם שבמקרה הגרוע העולם תמיד ישמור על שלטונם בגבולות הטריטוריה המקורית שלהם?

אין שום קדושה בגבולותיה של עזה, שנקבעו עוד בזמן שהייתה טריטוריה מצרית. לשינוי הגבולות יש הצדקה ביטחונית: נטילת כמה עשרות מייל מרובעים, כך שיחצצו בין צפון עזה ובין היישובים הישראליים שהותקפו ברצחנות ב-7 באוקטובר, תהיה גם הצעד המתחייב ביטחונית, גם הצעד הנכון מוסרית וגם הצעד המשתלם אסטרטגית.

נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ (צילום: רויטרס)
הוכיח כבר נכונות לחשיבה אחרת על המזרח התיכון, הנשיא הנכנס דונלד טראמפ | צילום: רויטרס

גבולות המזרח התיכון נקבעו במאה שעברה בשרירותיות על ידי כמה דיפלומטים אירופים ממעצמות קולוניאליסטיות. התוצאה הייתה מהומת דמים שנמשכת כבר כמעט מאה שנה, בגלל שגבולות מלאכותיים לא יכולים ליצור עמים משבטים סותרים. ההפיכה בסוריה היא רק הדוגמא האחרונה.

טראמפ כבר אותת בתוכנית המאה שלו ב-2020 שהוא נכון לחשיבה מחודשת על המזרח התיכון, כאשר הכיר בסיפוח הגולן ושקל לאפשר החלת ריבונות על יישובים יהודיים ביהודה ושומרון. הנשיא ביידן אפשר בשתיקתו את השתלטות צה"ל על חלקים בדרום סוריה כדי להתייצב בגבולות בני-הגנה. כעת יש לטראמפ הזדמנות לעשות זאת בצפון עזה ולאותת שהטרור אינו משתלם. שינוי המפה יהיה צעד גדול לשלום במזרח התיכון.

>>> גרסה באנגלית של המאמר התפרסמה הבוקר בוול סטריט ג'ורנל