אחת השאלות שמטרידות את האופוזיציה היא מדוע, למרות שהממשלה הזו כל כך גרועה בביצועיה, ואחראית לאסון, הליכוד ולווייניו חוזרים להתחזק בסקרים האחרונים. "מתי כבר יתפכחו הביביסטים?" ו-"למה הם בכלל עוד מצביעים לו?", הן שאלות שנשאלות בתסכול. ואכן, אני יכול להבין את התמיהה. נתניהו אחראי ואשם לקונספציות שהובילו אותנו ל-7 באוקטובר. הוא אחראי ואשם למדיניות פרוטקשן לעסקנים וכנופיות. הוא מדבר ימין חזק אבל מבוהל מול אוהל בהר דב. מתיימר להיות איש השוק החופשי, אבל מנפח משרדים מיותרים, ומעביר כסף לבטלנים ופרוטקציונרים. בקיצור, בלוף.

אבל מסתבר שלא רק אני חושב כך. יש לא מעט מצביעי קואליציה שכבר החליטו לנטוש אותה ולהפנות עורף למחנה נתניהו. ראינו זאת בסקרים שנערכו לפני המלחמה, בהם לא מעט ימנים החליטו שממשלת האצבע בעין, מינוי מקורבים וכניעה לחרדים לא מדברת אליהם. ראינו את זה ביתר שאת אחרי פתיחת המלחמה. והנה, ראו זה פלא, המנדטים נודדים חזרה לבתיהם בקואליציה, ואיתם מתפוררת האופוזיציה שאמורה הייתה עכשיו לזנק.

יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, בני גנץ, יאיר גולן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
האופוזיציה מתפוררת - דווקא בזמן שהייתה אמורה לזנק (ארכיון) | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

לעניות דעתי, יש לזה הסבר פשוט, והוא לא מתחום הקמפיינים אלא מתחום המהות: האופוזיציה התמכרה ל-"מה לא".

אנחנו בעידן שבו הכול גלוי, מוקלט ומודלף. אין סודות ואין פסאדה. המסכים שהורמו גרמו לציבור הישראלי להבין שהמערכות כולן רקובות וצריכות ניעור יסודי וחשיבה מחדש. בזמן שאת הסנטימנט הזה משביעים בימין עם D9 על המוסדות הממלכתיים ותיאוריות קונספירציה, תהליך מסוכן בפני עצמו, באופוזיציה מתנגדים לכל תזוזה של עט בכל משרד ממשלתי, שכן כל גנרל כושל הוא "שומר סף", וכל שינוי מבני הוא "קץ דמוקרטיה".

קחו לדוגמה את ההגנה האוטומטית והטוטאלית על מערכת המשפט מפני כל שינוי. השמרנות הקיצונית הזו כל כך חזקה, עד שאפילו את מתווה הפשרה של ההורים השכולים, שהיה הדרדל'ה שבדרדל'ה, פסלו באופוזיציה על הסף, למעט בודדים כמו מתן כהנא. ה-"לא" הכללי אינו תואם את ההבנה שחלחלה לציבור שמערכות הצדק והמשפט זקוקות לניעור חשוב. ראינו על המסך שלנו את מפעל הנקניקיות של מינוי שופטים, נוכחנו שבפרקליטות יש גם מושחתים, ונדהמנו מלשכת עורכי דין שמפהקת מול עו"ד נוכלים סדרתיים. אני מסכים שהממשלה רצתה להעביר שינויים מרחיקי לכת ואגרסיביים מדי, אבל מה לדעת האופוזיציה בכל זאת חשוב לנער? איך כן בונים את המערכות מחדש? איך כן מחזירים את האיזונים ומרסנים את בג״ץ, שלקח לעצמו סמכויות לא סבירות בעליל? אלה לא סוגיות של ימנים קיצוניים, אלה דברים שגם פרופ' פרידמן שאינו ביביסט ופרופ' גביזון עליה השלום, פעילת השלום, אמרו עוד לפני שרוטמן ידע שהוא רוטמן.

בג"ץ דן בעתירות נגד בדיקת המבקר את מחדלי 7.10 (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)
אז לא מהפכה משפטית - מה כן מבקשים באופוזיציה לשנות במערכת המשפט? (ארכיון) | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

גווארדיה נוספת שזוכה לכיפת ברזל אופוזיציונית היא הקצונה הביטחונית הבכירה. ב-7 באוקטובר ראינו את הריקבון בצמרת מערכות הביטחון. היוהרה, הזחיחות, האטימות - ואחדות המחשבה. זה הר געש שהתפרץ, כשהסימנים הססמוגרפים המעידים כבר היו שם: מסרבנות המטכ"ל לשתף פעולה עם שטייניץ כשהיה בוועדת החוץ והביטחון והתעקש שיש כור בסוריה, ועד סרבנותו של צה"ל למנות חשב מלווה של האוצר שאולי יהיה עין ביקורתית לבזבזנות תקציבית. נתניהו יצא למסע טיהורים רומס במיוחד. אכן, לא לטעמי. אבל בעד מה האופוזיציה? איך היא מתכוונת לעשות ניקוי אורוות כללי, הכפפת הדרג הצבאי לנבחרי הציבור לביקורת אמיתית, פתיחת המדיניות והתקציב לשאלות קשות?

וכך הלאה, כל המנגנונים הישנים והוותיקים ראויים לניעור, טיהור ובנייה מחדש: ההסתדרות שמחזיקה את המשק בביצים, הלובי החקלאי שמתעקש להתנגד לכל רפורמה שתוריד את המחירים ותיישר קו עם רגולציה אירופית, השירות הציבורי, האקדמיה. הממשלה הזו אולי מגושמת והרסנית בגסות ידיה, אבל האופוזיציה מתעקשת להילחם עבור מי שלא ראוי להילחם עבורו. היא מתעקשת לשמר מבנים ישנים שהסדקים בהם כבר נפערו ומלמדים שצריך להרוס אותם ולא - הם יהוו סכנה.

חאבייר מיליי (צילום: AP)
לתקן את מה ששבור - זה מה שהציבור מחפש כיום. לחאבייר מיליי זה עבד (ארכיון) | צילום: AP

ימנים רבים כבר העידו בסקרים שהם לא רוצים להמשיך עם נתניהו, אבל אף בנאדם לא קופץ לתוך ואקום. זה יקרה כל עוד האופוזיציה עוסקת בעיקר ב-"מה לא" ולא-"איך כן". ולא, אני לא מתכוון לתכניות פרווה שטחיות, אלא למסור שיניים חשמלי כמו של חאבייר מיליי בארגנטינה שיפרק - באומץ ולא בסיסמאות שנטוו בידי סוקרים - את כל מה שעקום, יתקן את כל מה ששבור, ינקה את כל הפינות המלוכלכות בכל הממסדים הישנים, הם לא יהיו יעד למנדטים שרוצים נורא לנדוד.

>>> ברק הרשקוביץ הוא מומחה למדיניות ציבורית, שימש כיועצו של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ולבכירים במערכת הפוליטית