בדמוקרטיה החדשה הכול מותר ואין כללים: שר הביטחון חוגג זחוח באורגיית משתמטי שירות צבאי וגוזלי מיסים בשם הדמוקרטיה, ישיבות סרבנים ממשלתיות שרות את המנון הסרבנות המתועב כשהן ממומנות מקופת הדמוקרטיה, שר האוצר מעביר מיליונים ועוד מיליונים לעמותות מקורבים אליו ולחברי מפלגתו, לוין ורוטמן מחדשים את מלחמתם האלימה ברשויות החוק כדי להפוך אותן לבובות שלטוניות בשם הדמוקרטיה, משמר הכנסת מחטיף מכות רצח דמוקרטיות למשפחות שכולות, ומפגינים מובלים באזיקים דמוקרטיים למרתפי משטרת ישראל, שהופכת במהירות מבהילה לסניף הליכודי של אכיפת החוק.

הדמוקרטיה הישראלית מתפרקת מהכללים שאיזנו את המתחים הפנימיים העמוקים של החברה הישראלית, מהשוויון שאיפשר אמון בשלטונות גם אם אינך שייך לתומכיו, ומהידיעה שגורמי אכיפה כמו משטרה ורשויות מס ישרתו את האינטרס הציבורי ולא אינטרס מפלגתי, ועל כן יש לכבדם.

החשבון הרשמי של ראש הממשלה באנגלית
האם ראש הממשלה פועל למען מדינת ישראל וכל אזרחיה? (ארכיון)

ואז הגיע נדב ארגמן, והארץ רעשה. כמו משה רבנו על הר סיני, העז ארגמן להטיח בקרקע ולשבור מול עיניה של יונית לוי במהדורה המרכזית, את לוחות הברית של הדמוקרטיה החד-צדדית, לאיים באופן ברור וחסר תקדים על המחנה הנגדי והעומד בראשה, ולייצר מאזן אימה מול נתניהו - שהפך את שבירת הכללים הדמוקרטיים לאסטרטגיה סדורה.

חשיבות דבריו של ארגמן אינה במידע שיגלה או לא יגלה ברגע האמת, אלא בשיקוף התחושה הרווחת בקרב ציבור ענק שכך אי אפשר להמשיך עוד. שרים וחברי כנסת, שמצהירים תחת כל מיקרופון של מכונת הרעל על החובה לכבד את ההכרעה הדמוקרטית בבחירות, מרשים לעצמם לשחרר את תומכיהם כמעט מכל חובה אזרחית, למעט החובה הקבוצתית להצביע לכנסת כדי לשמר רוב דמוקרטי, כביכול.

רונן בר, בנימין נתניהו, נדב ארגמן (צילום: הדס פרוש, אבשלום ששוני, פלאש 90)
ארגמן הציב בפני נתניהו מאזן אימה מוצדק ונדרש, ארכיון | צילום: הדס פרוש, אבשלום ששוני, פלאש 90

הנרטיב המוביל בקרב שוחרי הדמוקרטיה החד-צדדית הוא פשוט ויעיל: "היו בחירות, יש הכרעה, ושלטון מחליפים רק בקלפי". עוד בטרם סיימו לצטט את משנתם הדמוקרטית, הם משחררים קבוצה עצומה מקרב בוחריהם מהחובות הדמוקרטיות כמו שירות צבאי בזמן מלחמת קיום, שחרור קהילות שלמות מתשלומי מיסים, חקיקת חוקי גזל, שחרור מהצורך לדווח על מעשיהם בכספי המיסים והחמור ביותר: משחררים אותם מנאמנות למדינה.

בישראל הולכת ומתעצבת מציאות שלא תחזיק לאורך זמן בדמות קהילה דמוקרטית גדולה, משרתת ומשלמת, הממלאת את מלוא החובות ונמצאת במיעוט פרלמנטרי, ומולה קבוצה אנטי-דמוקרטית המשחררת את עצמה מחובות המדינה ומנאמנות מוחלטת למוסדותיה, אבל זוכה לרוב פרלמנטרי בזכות דמוגרפיה וחיבורים פוליטיים על בסיס אינטרס אישי.

קיומה של מדינת ישראל כאורגן עוצמתי מותנה בעוצמתה הדמוקרטי. בלעדיה, יקרסו המערכות הביטחוניות והכלכליות, והשנאה הפנימית תעוור את שיקול הדעת כפי שעיוורה את מקבלי ההחלטות הפוליטיים ערב טבח שמחת תורה.

ראש הממשלה נתניהו, השר שלמה קרעי, השר יואב קיש (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)
דאגה לאינטרס האישי בזכות רוב פרלמנטרי, ארכיון | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
מפגין בעימות מול שוטרים במהלך מחאה בתל אביב (צילום: רויטרס)
רק צד אחד נדרש לכבד את חוקי המדינה - האמון במערכות לא יישאר הרבה זמן (ארכיון) | צילום: רויטרס

חיילי מילואים לא יסכימו לשרת כשמול עיניהם אצבע משולשת של חרדים סרבנים הזוכים לתקציבי עתק תמורת סרבנותם, או אזרחים ערבים ששוחררו מחובות שירות אזרחיות מסיבות לא ברורות. אזרחים לא יסכימו להיחקר במשטרה המשרתת אג'נדה מפלגתית והעומד בראשה מיוצג משפטית על ידי עורך הדין של נחקריו. רשויות מיסים אלטרנטיביות על בסיס מוניציפלי יתחילו לקום כדי לשרת את הריבון, קרי האזרח, אשר יוודא שכספי מיסיו משמשים לצרכיו ולא למשטר פאודלי מודרני שבו אריסים קואליציוניים הופכים קהילות משלמות ומשרתות לצמיתים בשם הדמוקרטיה.

ארגמן העז להגדיר מחדש את הכללים למי שהחליט שהדמוקרטיה הישראלית חלה רק על מתנגדיו הפוליטיים שיחויבו לשרת בצה"ל, לשלם מיסים, לכבד את חוקי המדינה, להתחייב לא להפגין, לוותר על ועדת חקירה ממלכתית, לוותר על השבת החטופים, להתחייב לא להפריע למנוחת השישי של יו"ר הכנסת ובן זוגו, ולקבל בהבנה אלימות מרסקת עצמות כלפי משפחות שכולות אשר בחוצפתן דורשות מהאחראים לטבח לתת את הדין.

הדרישה לצייתנות דמוקרטית מצד מי ששוברים כל דיבר בלוחות הברית של הדמוקרטיה מתאפשרת במידה רבה בגלל מנהיגות אופוזיציונית, שאינה מייצרת מאזני אימה דמוקרטיים מול שלטון אלים, אלא מבכרת לקונן על מר גורלה, להמשיך לפעול בנפרד במקום לרכז כוחות יחד ובאקט תמהוני להעניק משלוח מנות גרוטסקי וביזיוני לאלמוג כהן, אשר הטיל דופי בגבורתם של יאיר גולן וארגון "אחים לנשק".

ההפגנה נגד המהפכה המשפטית בתל אביב (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
כבר לא קהילה דמוקרטית גדולה, ארכיון | צילום: תומר נויברג, פלאש 90

הדמוקרטיה הישראלית הופכת לאוטובוס שנהגו מאיץ בירידה תלולה, ללא בלמים, בעוד מערכת הסאונד משמיעה מוזיקה בקולי קולות כדי להשתיק את זעקות האימה של נוסעיו. ארגמן הוא הנוסע שקם ועמד מול נהג האוטובוס והעביר לו אזהרה ברורה: או שתעצור או שנעצור אותך לפני שתרסק את האוטובוס הישראלי על נוסעיו, בדיוק כפי שקרה בטבח אוקטובר.

כנראה שנדב ארגמן אינו אדם מנומס, אבל הוא בהחלט מנהיג ציוני, פטריוט ודמוקרטי.