הר הבית ומסגד אל-אקצה ניצבים בלב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לכן, ההתרחשויות בעזה וביו"ש מצד אחד ובמזרח ירושלים והר הבית מצד שני, משפיעות זו על זו. בעקבות זאת, השקט היחסי הנשמר במזרח ירושלים בשנה האחרונה. בעוד שעזה ויו"ש "בוערות" - הוא מפתיע למדי.
ישנן כמה סיבות לשימור השקט בירושלים: הרתעה משטרתית וביטחונית ישראלית תקיפה ביותר מאז 7 באוקטובר; זיכרון המחיר הכלכלי הכבד ששילם הרחוב המזרח-ירושלמי על "אינתיפאדת הסכינים" (2015 – 2016); החשש מהפגיעה התעסוקתית שתביא עמה האלימות לרחוב הערבי – התלוי במשק היהודי הירושלמי; והרצון ההולך וגובר להשתלב בעולם ההשכלה הגבוהה והבריאות המערב-ירושלמי.
בעיניים ישראליות, השקט המזרח-ירושלמי הוא מבורך ביותר. יחד עם זאת, חשוב להתריע בנקודת הזמן הנוכחית מפני תרחיש אפשרי של הסלמה ביטחונית או אזרחית בירושלים ולהיערך אליו בהתאם. סבירותו של תרחיש זה עולה בראייתי, לאחרונה, בשל התלכדות של שמונה התפתחויות ברחוב המזרח-ירושלמי ומחוצה לו המתלכדות עתה יחדיו.
הראשונה, שינוי מתמשך בהסדרי התפילה היהודיים בהר הבית וביצוע פעולות תפילה והשתחוויה פומביות שלא בוצעו בעבר. הדבר גורם לתרעומת רבה בצד הערבי. התושב המזרח-ירושלמי חושש להביע את דעתו ברשתות החברתיות בנושא מחשש שייעצר על ידי גורמי הביטחון הישראלי, אך שיח ישיר עם התושבים מעלה כי זו הסוגיה המהותיות ביותר בעיצוב דמות "האויב הציוני-יהודי" שיש להיאבק בו באלימות בכדי להציל את מסגד אל-אקצה.
השנייה, שחרור אסירים מזרח-ירושלמים במסגרת עסקאות השבויים האחרונות בפעימות השונות, שמחזירים אל הרחוב במעמד מחוזק "גיבורי טרור" ומחזקים את כוחה - החזק ממילא – של תנועת חמאס במזרח ירושלים.
השלישית, משבר תעסוקתי מתמשך מאז מלחמת חרבות ברזל - בעיקר בתחום הנוגע לעסקי התיירות – וקושי לחזור אל שוק העבודה הירושלמי ולהתאושש מהשבר. לכך מתלווה כמובן העלייה החדה ביוקר המחיה, הפוגשת אוכלוסייה ענייה ביותר.
הרביעית, קושי בקידום תוכניות בנייה חדשות בשל שינוי נהלים בצד הישראלי בתחום זה בשנתיים האחרונות; הגדלה של היקף הריסות הבתים ומיקומן באזורים רגישים במיוחד, דוגמת גן המלך בסילוואן, שבו לא בוצעו הריסות מזה שנים רבות.
החמישית, הגברת מעורבות איסלאמית זרה, בעיקר טורקית, ברחוב המזרח-ירושלמי. זאת, באופן המעודד את כוחם של גורמים איסלאמיים אנטי-ישראליים דוגמת השייח' עכרמה צברי.
השישית, פרסומים אודות אישורים קרבים ובאים של שכונות יהודיות חדשות במזרח ירושלים באזורים רגישים (עטרות; שייח' ג'ראח).
השביעית, הלחימה העזה ביו"ש ("חומת ברזל" בג'נין). בשל קרבת המשפחה של רבים מתושביה הערבים של מזרח ירושלים לתושבי יו"ש, צפויה מלחמה זו לעורר רגשי הזדהות עזים יותר מאשר הלחימה בעזה.
השמינית, חודש הרמדאן הקרב ובא בעוד כחודש וחצי (סוף פברואר), המביא עמו פעמים רבות מתיחות ביטחונית ברחובות ירושלים.
התלכדותן של סיבות אלו מעלה, בראייתי, את החשש מפריצתה של הסלמה ביטחונית בירושלים. תרחיש אפשרי נוסף, הוא "שביתה/מחאה אזרחית" של ערביי מזרח ירושלים, באופן שפוגע בתפקוד היומיומי של העיר. בכלל זה, עשויות להיות - שביתת נהגי אוטובוסים; אי-הגעה של עובדים למקומות עבודה חיוניים כגון בתי חולים, מאפיות ועוד.
אז מה כן ניתן לעשות?
ראשית, להניח כי השקט הוא זמני והחירום האזרחי או הביטחוני נמצא מעבר לפינה. להיערך אל החירום מבעוד מועד באמצעות תרגול משותף של גורמים אזרחיים וביטחוניים לתרחישי הסלמה ועימות ביטחוניים ואזרחיים.
שנית, להושיב את כלל בעלי העניין מהצד העירוני והביטחוני-מדיני לאותו שולחן שנפגש באורח תדיר ורציף (שבועי/דו שבועי) בכדי לעקוב אחר ההתפתחויות ו"להרים דגלים" בעת הצורך. מוצע כי המל"ל יוביל דיונים תדירים בנושא זה.
שלישית, להדק את הקשר והשיח הישיר של הצד הישראלי עם המנהיגות האזרחית הערבית במזרח ירושלים, שחפצה בשימור השקט במזרח ירושלים וקידום רווחת התושבים. זאת בדגש על מנהלי בתי ספר; מנהלי מנהלים קהילתיים וועדי סוחרים. על המערכת הישראלית להיות קשובה לצרכיהם ולסייע בידם ככל האפשר בשימור שגרת חיים בריאה ותקינה ככל האפשר במזרח ירושלים.
רביעית, לייצר צוותי עבודה משותפים ממשלתיים-עירוניים הפועלים יחד עם מנהיגות מקומית בשטח לטובת מציאת פתרונות ממשיים לקיפאון בתחומי התכנון והבנייה ומשבר התעסוקה. השילוב בין הקושי לקדם תכנון חוקי במזרח ירושלים לבין הקושי למצוא תעסוקה ראויה מייצר ייאוש ותסכול עצומים. לפיכך, יש לרכז מאמץ ממשי במציאת פתרונות יצירתיים שיאפשרו יציאה לכיוונים פרודוקטיביים בתחומים אלו.
כאיש ירושלים שאוהב את העיר בכל נימי נפשו וסייר ימים ולילות ברחובותיה של מערב ומזרח העיר גם יחד, אני תקווה כי למען כלל תושבי העיר - יהודים, נוצרים ומוסלמים - יישמר השקט בעיר . עם זאת, שומה עלינו להיערך גם לשבירתו ולהסלמה בעיר בירתנו.
>>> ד"ר דוד קורן משמש מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות ומרצה בחוג למזרח תיכון באוניברסיטת בר אילן. קודם לכן שימש, בין היתר, יועץ ראש העיר ירושלים לענייני מזרח ירושלים וראש מחלקת מזרח תיכון במטה לביטחון לאומי
תגובות