עשר שנים מלאו הבוקר (שני) לבחירות 2015. זה לא היה ניצחונו הראשון של נתניהו, גם לא האחרון, בטח לא הגדול מכולם, אבל הוא כנראה היה החשוב מבין השישה. 17 במרץ 2015 הוא התאריך שבו השתנתה הפוליטיקה הישראלית והשתנה גם בנימין נתניהו.
הניצחון נגד כל הסיכויים והסקרים, חקירות ותקשורת עוינת, באמצעות הרשתות החברתיות, שכנע את ראש הממשלה החדש-ישן לצאת להסתערות על מוקדי הכוח האחרונים של יריביו משמאל: התקשורת, המשפט והתרבות. משפט נתניהו, שמתנהל כבר חמש שנים, הוא תוצאה של חלק מהמאמצים האלה.
אבל אפילו אז, בשיא כוחו, נתניהו לא העז להתעמת עם מה שראה כמערכת החזקה מכולם, מערכת הביטחון. הוא מינה לרמטכ"ל את גדי איזנקוט, לימים יריב פוליטי, ולראש השב"כ את נדב ארגמן, מי שהתייצב בשבוע שעבר לריאיון אצל יונית לוי ולכאורה סחט אותו באיומים.
עשור אחרי, וכמעט שלושים שנה אחרי שנכנס למשרד ראש הממשלה, נתניהו מנסה להשלים את המלאכה ולעצב בדמותו את הצמרת הביטחונית של ישראל. בחודש נובמבר פיטר את שר הביטחון יואב גלנט, בינואר נפטר מהרמטכ"ל הרצי הלוי, ואמש הראה את הדלת לראש השב"כ רונן בר.
לא יהיה כאן ליל גלנט
איך דווקא אחרי הכישלון הגדול של 7 באוקטובר וכשמעמדו בסקרים רחוק מלהיות מזהיר, הוא מצליח לעשות מה שלא עשה מעולם? איך ב-2023 הרחובות התמלאו כשניסה לפטר את שר הביטחון, ואתמול ההפגנה היחידה שהתכנסה הייתה בזום דל משתתפים? איך ממשלתו התנדנדה קשות לפני המלחמה, אבל השבוע עומדת להעביר תקציב מדינה ולהבטיח את קיומה עד 2026?
התשובה היא שרונן בר וחבריו משלמים את מחיר הטבח. על פי סקר חדשות 12 מהשבוע שעבר, 64 אחוז תומכים בהתפטרות בר, אל מול 18 אחוז בלבד שמעוניינים בהישארותו. קשה מאוד לצאת לרחובות למען מישהו שממילא צריך, על פי הציבור, ללכת. 7 באוקטובר איננו סיבת הפיטורים (כי אם כך, נתניהו צריך להתפטר ראשון), אבל הוא הסיבה שהם הפכו אפשריים.
נתניהו מפטר את בר כי הוא רואה בו את ציר ההתנגדות לשלטונו. לשווא הוא חושד בבר שהוא סוחט אותו באיומים ומחזיק עליו מידע רגיש, איומים שהופיעו בעיתונות וכיכבו בריאיון של קודמו בתפקיד, נדב ארגמן. אבל הוא רואה בבר את מי שהמציא יחד עם היועמ"שית את חקירת "קטאר-גייט", הפרשה שמחשידה את יועצי נתניהו בקבלת כספים מהאמירות תומכת הטרור במפרץ כדי להיאחז בכיסא. כל עוד יש חקירה, נתניהו לכאורה בניגוד עניינים. ראש הממשלה חושב שראש השב"כ תופר לו תיקים כדי להישאר בתפקידו, ראש השב"כ משוכנע שראש הממשלה פועל בניגוד לחוק.
ברקע, מתנהל עימות שלא זוכה למספיק תשומת לב סביב "קטאר-גייט". היועצת המשפטית והשב"כ מדליפים שמדובר בפרשה חמורה מאין כמותה, בעוד המשטרה מתדרכת שאין ראיות, אין אפילו עבירה. ההאשמות נוראיות: המשטרה סבורה שהיועמ"שית והשב"כ חוקרים אנשים ולא עבירות מסיבות פוליטיות, היועמ"שית סבורה שהמשטרה היא זרוע פוליטית של הממשלה. בשבוע שעבר פורסמו תחקירי צה"ל שקבעו כי רק מרגל זוטר אחד דיווח בליל 7 באוקטובר לשב"כ שמשהו קורה בעזה. נתניהו משוכנע שהשב"כ מפעיל יותר סוכנים במשרד ראש הממשלה מאשר החזיק ברצועת עזה ערב הטבח.
רונן בר, לוחם אמיץ ומשרת ציבור נאמן, התבלבל אתמול קשות כאשר פרסם הודעה ממנה השתמע שהוא מסרב לקבל עליו את מרות הממשלה. עד מהרה נאלץ להבהיר. זו כבר הפעם השנייה שזה קורה לו החודש, אחרי שצוטט כאומר שלא יעזוב עד ש"יאכוף" ועדת חקירה ממלכתית ויקבע את זהות יורשיו. יהיה זה בג"ץ שיקבע כבר בשבוע הבא אם הפיטורים חוקיים.
כאשר ייבחר ראש חדש לשב"כ, ובמנותק משאלת נתניהו, כדאי לקוות שהוא יהיה אדם שמכיר ערבים לא רק דרך כוונות הרובה. בר וארגמן, כמו גם ראשי המודיעין הצבאי בשנים האחרונות, לא גדלו באגף המסוערב אלא ביחידות המבצעיות. במסגרת לקחי המלחמה, אפשר לקוות למודיעין שנסמך על היכרות בלתי אמצעית עם שכנינו. את התרבות השלטונית כבר אימצנו מהם במלואה.
תגובות