בטרם נפנה לדון באתגרים העצומים העומדים בפני הרמטכ"ל ה-24 של צה"ל, ראוי לברך את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ על הצעד הנכון והמתבקש במינויו של אייל זמיר לתפקיד. זמיר, קצין מנוסה וערכי, צבר בשנתיים האחרונות כמנכ"ל משרד הביטחון זווית ראייה נוספת, החיונית במיוחד בעת הזו.
כעת נותר לקוות כי סביבת ראש הממשלה תחדל מהפצת הרעל נגד הצמרת הצבאית והרמטכ"ל בראשה, ששר הביטחון יתמקד ביצירת מעטפת אזרחית ראויה למפקדי הצבא במקום בהתנגחות בהם, וכי זמיר יוכל לגשת בראש שקט יחסית למלאכה שמצפה לו - מהקשות שידע רמטכ"ל אי-פעם.
בדומה למשה דיין יותר מ-70 שנה לפניו, זמיר מקבל לידיו צבא במשבר עמוק. אומנם צה"ל רשם לא מעט הצלחות מבצעיות בשנה וחצי האחרונות, אך הימשכות המלחמה ללא תכלית ברורה, היעדר מהלך מדיני שיעניק למעשה הצבאי משמעות ויעד סיום, והכשל הפיקודי בעיכוב התחקירים ומיצוי האחריות על מחדל 7 באוקטובר – כל אלה הובילו לשחיקה פיזית, ערכית ומנטלית חסרת תקדים.
הדברים ניכרים במיוחד בכוחות היבשה, בסדיר ובמילואים. מעבר לשיעור הגבוה של מפקדים בדרגות השדה שנהרגו ונפצעו בלחימה, מסתמנת עזיבה מסיבית של קצינים מבטיחים מדרגת סרן ומעלה. הטיפול בסוגיה זו עד כה היה כושל, במידה רבה בשל אובדן הסמכות הפיקודית נוכח הישארותם בתפקיד של האחראים לכשלים החמורים בפתיחת המלחמה. כיום שורר בצה"ל שילוב קטלני של עייפות עמוקה, מסגרות חלולות שהמספרים והכשירות שלהן רחוקים מלהספיק, ומעל לכול - התרופפות של משמעת וערכים שכל הטיח שבעולם לא יכסה עליה.
על זמיר מוטלת המשימה הדחופה להחזיר את צה"ל לערכי היסוד שלו - משימה מורכבת, אך אפשרית בהחלט. נדרשים ממנו מהלכים מיידיים: השלמה מהירה של התחקירים, קבלת החלטות פיקודיות נחרצות לגבי מי שכשלו, ועמידה איתנה על ערכי היסוד של הצבא. זאת, תוך נכונות להתמודד מול המערכת הפוליטית והתקשורתית המגויסת לקעקוע צמרת הצבא ולהנחלת ערכים של כנופיה. הצד המעודד הוא שהצבא, כמערכת היררכית, יתיישר בהינתן פעולה פיקודית נחרצת, דוגמה אישית וחוסן ערכי מצד מפקדיו.
על הרמטכ"ל החדש להוביל תהליך מושכל של בניין כוח, וזאת תוך כדי לחימה מתמשכת. אומנם עצימות הלחימה פחתה בהשוואה לשנה האחרונה, אך המצב רחוק מלהיות חזרה לביטחון השוטף שלפני 7 באוקטובר, ונדרשת מוכנות מתמדת להתלקחות מחודשת. בתהליך זה עליו להימנע מטעויות קודמיו, שדווקא אחרי כישלונות, כשנפתחה הקופה התקציבית, בחרו בהכפלה כמותית: בין אם זו הכפלת צה"ל אחרי מלחמת יום הכיפורים או התנפחות צבא הקבע לאחר לבנון השנייה - מהלכים שלא יצרו צבא טוב וממוקד יותר.
בתחום כוח האדם ניצבות בפני זמיר משימות קריטיות ומיידיות. עליו לבלום את הדימום בשורות הקצונה הזוטרה ובדרגי הביניים, תוך יצירת מודלים חדשים והתמקדות בדרג הלוחם ובמקצועות הנדרשים. במקביל, יש לגבש מודל עדכני לצבא המילואים, שהפגין לחימה מרשימה אך מגלה סימני שחיקה משמעותיים שחלק ממפקדי הצבא טרם השכילו להבין. חרף הלחץ הפוליטי, אסור לו לסגת מעמדת קודמו בסוגיית גיוס החרדים - נושא הקשור בטבורו לעתיד צבא העם.
בתחום ההתעצמות, בניגוד למסקנות ועדת נגל, על זמיר לא רק לבחור במה להתמקד אלא גם במה לא. במקום גידול כמותי חסר אבחנה, עליו לגבש תפיסת הפעלה המבוססת על לקחי המלחמה, לקבוע סדרי עדיפויות ולהקפיד על מיקוד ומסה קריטית בכל תחום נבחר. בין היתר, יידרש זמיר למקד את פעילות צבא היבשה, להוביל שינוי תרבותי באגף המודיעין ולקבל החלטות מרחיקות לכת בזרוע האוויר ובתחום הפיתוח הטכנולוגי.
חשוב לא פחות מחידוש פני הצבא כולו הוא שיקום רוחו של המטה הכללי, שהיחלשותו החלה זמן רב טרם המלחמה. תהליך זה נבע מתרבות הניהול של חלק מקודמיו, עזיבת קצינים ביקורתיים והידרדרות המטכ"ל מגוף מגובש לאוסף של בעלי תפקידים נפרדים. זמיר, שזה עתה חצה את גיל 59, מבוגר באופן ניכר מהאלופים תחתיו. עליו לנצל בכירות זו לא לדיכוי דיון פתוח ומהותי בסוגיות הקריטיות שעל הפרק, אלא להפך - לעודד את האלופים להיות לא רק מפקדי פיקודים, זרועות ואגפים, אלא גם חברים פעילים במטה הכללי כגוף לומד ומנהיג.
את כל אלה הוא צריך לעשות כשחלק מהדרג המדיני דוחף בגלוי לחזרת המלחמה לשם המלחמה, ראש הממשלה מונע על ידי מערכת לחצים מחוץ ומבית יותר מאשר על ידי תפיסת עולם ברורה, מערכת היחסים בין הדרגים נמצאת בשפל, המערכת הפוליטית חסרת רסן והחברה ישראלית מפולגת ומקוטבת. ייתכן בהחלט שכמו אביב כוכבי והרצי הלוי, זמיר לא יידע בתפקיד יום אחד של שקט חברתי, ממשלה יציבה וקונצנזוס ציבורי.
כל הגורמים הללו מכבידים על יכולתו של הרמטכ"ל לפעול, אבל אינם מאיינים אותה. הרמטכ"ל הוא האיש הפופולרי ביותר בישראל. הארגון בראשו הוא עומד נהנה – גם אחרי מחדל 7 באוקטובר – מהרמה הגבוהה ביותר של אמון, אהדה ולגיטימיות לפעולה מכל המערכות הציבוריות בישראל. על זמיר לזכור שבמקום שבו הרמטכ"ל מנהיג בנחישות ובעקביות, שום כוח מחוץ לצבא או בתוכו לא ימנע ממנו להוביל את צה"ל לשיקום ולמוכנות לאתגרים שיבואו.
>>> עפר שלח הוא ראש תוכנית מדיניות הביטחון הלאומי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
תגובות