התפתחות המלחמה צעד אחר צעד הביאה אותנו למצב הכי קרוב להכרעה אזורית, למרות היעדר כל אסטרטגיה מתוכננת לכך. הסבב הקרוב מול איראן ישפיע על התוצאה של ההסדרה האזורית כולה.
הדוקטרינה האיראנית למעשה קרסה. כל חלקי מערכת הפרוקסי שבנתה התמוטטו. חמאס לא קיים כארגון צבאי, חיזבאללה חבוט עם שדרת פיקוד מפורק, כשכל מערך ההתקפה שבנה במשך שנים על הגבול מפורקת על ידי צה"ל. מרבית היכולת הרקטית שלו הושמדה ואינה רלוונטית כדי להגן מפני התקפה ישראלית על איראן. מערך החות'ים התפרק, וגם המאמצים להבעיר את יו"ש לא צולחים.
המושג הסלמה אזורית כבר לא קיים, איראן נותרה בגפה, חשופה וללא שכבות הגנה חיצוניות. אומנם ברשותה מערך כטב"מים וטילים בהיקפים של מאות פריטים וקצת יותר פרטי טילים, אבל כפי שהתברר חלקם במצב כשירות גרוע, ומבחינה טכנולוגית איראן נחותה בהרבה מהיכולת של ישראל מולה.
שמענו ביממות האחרונות הרבה איומים מצד ראשיה, שבעיקר מעידים על לחץ וחשש גדול, ובצדק. לישראל יכולת התקפה והשמדה לאין-שיעור טוב יותר משלהם. איומיהם נועדו להרתיע את ישראל מללכת רחוק מדי ולהותירם לאחר תקיפה חלשים ופגיעים, אחרי שבנו תדמית אזורית כל כך מאיימת.
לישראל לא רק שאין ברירה אלא לתקוף, כי אחרת תיתפס כחלשה מול האיומים האיראניים, אלא שזאת הזדמנות חשובה לפגיעה צבאית קשה באיראן באופן שתהפוך את משוואת ההרתעה האזורית לכדי עליונות ברורה של ישראל. עם זאת, נדרש לבצע את ההתקפה הזאת על יכולותיה הצבאיות בלבד.
התקיפה הישראלית תזכה כנראה לתגובה איראנית מיידית, שהאפקטיביות שלה תאפשר לקבוע אם תידרש תגובה על התגובה, ובעיקר ידה של מי על העליונה. בהנחה שמצבה של איראן אחרי ההתקפה יצביע בבירור על חולשתה, תהיה זאת ההזדמנות של ישראל לשנות כיוון וללכת על הסדרה אזורית. גם לאמריקנים יהיה נוח ללכת עם הישגי ישראל במצב הזה.
לישראל אסור יהיה ללקות בשכרון כוח ולהכניס את עצמה למלחמת התשה ארוכה ומתמשכת עקב חוסר נכונות או חולשה פוליטית ללכת לפשרות. ישראל צריכה להכיר במיקסום הישגיה כנכס שיביא להישגים ברי-קיימא, הסדרים שיבטיחו שנים של שקט בבטחה, אבל כל הסדרה כזאת תדרוש גם פשרות. הישג ממשי מול איראן יאפשר באופן ישיר למקסם את ההסדרים מול לבנון תחילה וגם למול עזה.
גם אלפי סינווארים מחוסלים לא משתווים ל-101 חטופים, אחינו ואחיותינו החיים והחללים, אותם נידרש להחזיר הביתה ובלעדיהם לא רק שאין שום ניצחון, אלא הם יעמדו מעלינו כאות קלון למלחמה שמטרתה המוצהרת לא הושגה. מה שעומד בפנינו זה מבחן האתוס הבסיסי שלנו כמדינה, וזה לא משנה כמה נהרוג באויבינו. אם בסוף צה"ל ומדינת ישראל לא יכולים לערוב לשלומם וחזרתם של אזרחיהם, למה שהאזרחים ימשיכו להקריב למענה ולסמוך על המדינה. זהו החוזה הבסיסי בין כל אזרח למדינה - שהביטחון האישי הוא התמורה שחייבת לו המדינה והפקרה היא במהותה הפרה.
חיסול סינוואר פורם סופית את הקשר בין לחץ צבאי להחזרת החטופים
המלחמה בעזה הגיעה לשעת אמת. חיסול סינוואר מהווה חתימה סופית לסיומה הצבאי של המלחמה, על אף שהגיע קצת מוקדם מידי ובהפתעה ושיבש את תוכנית סמוטריץ' להמשך המלחמה, וקידום זוחל של סיפוח הרצועה, גם כנראה בניגוד לרצונו של ראש הממשלה השואף להתמשכותה.
כעת עולה הסוגייה הכי חשובה והיא החזרת החטופים. היא כעת על השולחן במלוא עוזה מפני ששום יעד בעת הזאת לא עולה על חשיבותה. אין הארכה מספר 2 על רפיח, וגם מבצע ג'באליה 4 אינו סיבה מספיק טובה. בציר פילדלפי אין אף מנהרה פעילה חוצה, והפעולות ברצועה לא מביאות חזרה אף לא חטוף אחד. האמת העירומה והברורה שוב עולה: האם באמת הממשלה רוצה להחזיר את אזרחיה החטופים, שראש הממשלה נושא על כך נאומים חוצבי להבות באנגלית ובעברית? או שמא חלילה שיקולים זרים, אישיים ומשיחיים הם שיכריעו ואחינו בשר מבשרינו יופקרו לגורלם ויגססו אל מותם.
על מנת להחזיר את החטופים אין שום אפקט להמשיך לשלוח משלחות סרק לדוחה או קהיר. יכולת ההחלטה בחמאס עברה כנראה החוצה מהרצועה, ושום לחץ או תמרון צבאי בעזה לא ישפיע. הפעולות האחרונות של דחיקת אוכלוסייה רק יזרזו יותר את השיפוט בהאג ואמברגו מאשר הישג עם החטופים.
קיימות בפני ממשלת ישראל שתי אפשרויות: מוכנות לפשרות נרחבות מול חמאס כולל הפסקת מלחמה, אותן דרישות שכבר היו שם קודם, או להכניס מנוף משמעותי חדש של החלפת שלטון חמאס ברצועה על ידי מנגנון שייקח את השליטה בשטח. זהו המהלך שיהיה האפקטיבי ביותר כמנוף לחץ על חמאס, אלא שזה נוגד את רצון הסיפוח של המשיחיים.
סמוטריץ' כבר יצא בהתקפה על השיחות בקטאר כדי לסכל כל סיכוי לעסקה, ולא אכפת לו שהחטופים יירקבו במנהרות למוות רק כדי שיוכל להקים שם התנחלויות על דמם. אבל השאלה האמיתית היא מה רוצה ראש הממשלה נתניהו. באופן בלתי יאומן, הצליח לו למשוך את המלחמה עד כאן. מכאן נראה שיידרש להחליט בין הליכה לדרך מדינית בעקבות התקיפה, או הכנסת מדינת ישראל השחוקה מהמלחמה הארוכה בתולדותיה למלחמת התשה, שמחיר הדמים שלה מאמיר בכל יום שהיא ממשיכה. בחירה באופציה הזו תביא אותנו למקומות רעים מהם יהיה קשה לצאת עם הישגים כלשהם.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף. שימש כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים