אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שפרצה בעקבותיהם הפכו מהר מאוד ממשבר מקומי לאזורי, והשפעותיו ניכרות גם במרחב הבין-לאומי. גם מלחמת האזרחים של תימן, שפרצה בסוף 2014, הפכה בתוך כמה חודשים למאבק אזורי בין סעודיה ובעלות בריתה לבין איראן, שהתנהל בעיקר על אדמת תימן ובמרכזו ניצבים החות'ים. בשנה האחרונה הצטלבו שני המאבקים הללו בדרך מפתיעה. הנטייה לראות את מלחמת חרבות ברזל ואת חזיתותיה המרובות כחלק ממערכת פרו-איראנית אינה שגויה, אולם היא מספקת מבט חלקי ומכאן שהיא מצמצמת את מרחב הפעולה והפתרונות האפשריים. ייתכן שההזדמנות ליצור שינוי לטובת ישראל והאזור מצוי בהחלשת כוחות מקומיים כמו חיזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן לא רק כאמצעי לפגיעה באיראן. גישה כזו מחייבת את ישראל לאמץ לא רק מבט אזורי אלא גם ייחודי, מעמיק ופנימי על המדינות והחברות השונות ולקוות שגם הן ימצאו בפעולותיה הצבאיות האחרונות באזור, הזדמנות לשינוי. תקיפות ישראל במחוז אל-חודידה בסוף יולי ובסוף ספטמבר יכולות, אולי, לזמן שעת כושר כזו בתימן.
פרשנויות ודעות:
- הצרה עם החות'ים - והלקח שחייבים ללמוד מהכישלון הסעודי
- היסטוריה של התנגדות: האמת מאחורי האיום החות'י על ישראל
תקיפת ישראל במחוז אל-חודידה לפני כמה שבועות, אירעה בחודש הנושא משמעות מיוחדת וסמלית בלוח השנה התימני והוסיפה לו נופך. שתי נקודות ציון חשובות ובעלות השפעה על עיצובה של תימן בעבר וכיום מלוות את חודש ספטמבר בתימן, אלא שמשמעותן הפוכה: האחת, מהפכת 26 בספטמבר, שהתרחשה בשנת 1962 ובישרה את קץ השלטון הדתי האימאמי השיעי-זיידי. הסדר המדינתי הרופף של האמאמות הזיידית התקיים בתימן במשך כאלף שנה, אם כי לא ברציפות, בעיקר באזורי ההר המרכזי בצפון תימן וביטא את הגשמתה של הדוקטרינה הדתית במסגרת פוליטית. מה שהחל כעימות פנימי בתימן בין תומכי האימאם (מוחמד אל־בדר) ומי שכונו המחנה המלוכני, לבין מתנגדיו, התפתחה למלחמת כול בכול בהשתתפות סעודיה ומצרים, שכללה גם מעורבות ישראלית. במהלך השנים 1966-1964 הצניחה ישראל באמצעות מטוסי תובלה תחמושת וציוד רפואי מעל שמי תימן וסייעה למחנה המלוכני ולשלטון הסעודי, נגד מצרים בראשות ג'מאל עבד אל-נאצר.
נקודת הציון השנייה בישרה את השתלטות החות'ים על הבירה צנעא ב-21 בספטמבר 2014, בהפיכה צבאית והפלת הממשלה הקודמת הנבחרת והמוכרת על ידי הקהיליה הבין-לאומית. כיבוש צנעא בידי החות'ים היה האות הרשמי לפתיחת מלחמת אזרחים נוספת בתולדות תימן המודרנית, שטרם הסתיימה. רבים ממתנגדי החות'ים בתימן ובמדינות השכנות ובראשן סעודיה, טענו כי החות'ים ינצלו את שעת הכושר, בעקבות כיבוש הבירה, על מנת לכונן מחדש את המדינה ההיסטורית הזיידית ובראשה את מוסד האמאמות, שחוסל כאמור, ב-1962. אלא שעתה עלה החשש כי עיצובה וניהולה יופקד בפועל או יושפע מאוד מאיראן, בעלת בריתם של החות'ים ומי שהובילה למעשה להתעצמותם הצבאית. זאת בשונה מישויות העבר של האמאמות השיעית-זיידית, שהיו עצמאיות ושנתפסו בדרך כלל קרובות או מתונות יותר בפרשנותן הדתית וביחסן לאיסלאם הסוני. בני משפחת אל-חות'י מתהדרים בייחוס הדתי-גנאולוגי הנדרש ממועמד לתפקיד האימאם, וייתכן כי מנהיגם, עבד אל-מאלכ אל-חות'י, מבקש להגשים שאיפה זו ולעמוד בראשה של מדינה אמאמית-זיידית מחודשת.
הסמליות של שני המועדים והניגוד ביניהם: מהפכת 26 בספטמבר שסיימה את האמאמות, מצד אחד, והשתלטות החות'ים, שבישרה בעיני רבים את ראשית חזרתה בחסות איראנית, מצד שני, מתעצמים מדי שנה. הם החזירו את הדיון על המלחמה בתימן ועל החות'ים ומעורבותם במלחמת חרבות ברזל למסגרת דיון מהותית שנדחקה הצידה: שאלת דמותה של המדינה בתימן. מלחמת האזרחים האיומה של תימן והשלכותיה ארוכות הטווח ההרסניות יצרו סדר חדש-ישן בתימן והציפו פעם נוספת את הדילמה ואת המאבקים על עיצוב דמותה וצביונה של המדינה והחברה מראשית המאה ה-20. המודל של החות'ים ניצב מצד אחד נגד הסדר הישן שאותו הדיחו ומהדהד במידה מסוימת, את החלוקה לשתי מדינות תימניות שנוצר בשנות ה-60 של המאה ה-20. מן הצד השני הוא התנגש הן עם חזונם של צעירי "האביב הערבי" של תימן לרפורמות מעמיקות ונרחבות בפוליטיקה ובכלכלה התימנית והן עם מגמות בדלניות בדרום המדינה. הצטרפות החות'ים ללחימה נגד ישראל לאחר 7 באוקטובר והפיכתם לשחקן משמעותי ב"ציר ההתנגדות" בראשות איראן, העלתה את קרנם מחוץ לתימן ובתוכה וריככה את הדימוי השלילי שממנו סבלו. גם מתנגדיהם החריפים של החות'ים התקשו לצאת נגדם בגלוי על עמידתם לצד הפלסטינים ולטעון כי הללו עושים שימוש ציני ותועלתני בסבלותיהם של אחרים לצרכיהם, כפי שעשו עד עתה בתימן, ופועלים למען אינטרסים איראניים שאת מחיר הגשמתם ישלמו תושבי תימן.
לתגובה הישראלית הצבאית לפעולות החות'ים נגד ישראל מסוף חודש יולי ומ-29 בספטמבר יש היבט סמלי ופוטנציאל מעשי במאבק על דמותה של תימן ועל צביונה. ישראל תקפה פעמיים מהאוויר מטרות במחוז אל-חודידה, שרובו בשליטת החות'ים, והסבה בין היתר, נזק לנמלי אל-חודידה וראס-עיסא, ולשדה התעופה הבין-לאומי של אל-חודידה. על אף שאין מדובר בתקיפה שתנטרל את יכולותיהם של החות'ים, בדומה להשפעתם המוגבלת של תקיפות הקואליציה הימית בראשות ארצות הברית ובריטניה, הרי שיש בהן הזדמנות לשינוי מבית בתימן שייטיב גם עימנו. בדומה לשעת הכושר שנוצרה בלבנון בעקבות פעולות ישראל נגד חיזבאללה, אולי תוכל ישראל ליצור גם בתימן תנאים שיסייעו למתנגדי החות'ים – שהם רבים ומגוונים – לשוב ולשלב כוחות כדי לכונן סדר חדש ובר-קיימא בתימן. בסיוע אזורי בראשות מדינות כמו סעודיה ואיחוד האמירויות ובתמיכה בין-לאומית תוכל הקואליציה האנטי-חות'ית להשיב את חיוניותה ולהילחם מחדש על תימן למען עתיד אזרחיה ולמען יציבות באזור.
>>> ענבל נסים-לובטון היא חוקרת תימן המודרנית, מלמדת באוניברסיטה הפתוחה ועמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית