היום (יום ראשון) התקיים טקס הזיכרון השנתי לבן גוריון בשדה בוקר. בטקס לא השתתף נציג ממשלה. לא נורא, בן גוריון יסתדר בלעדיהם. אולי עדיף כך, הרי הממשלה הזו מחרבת את עקרונות בן גוריון ואת ערכי היסוד של הקמת המדינה. הטקס נערך במעמד הנשיא הרצוג, מ"מ נשיא ביהמ"ש העליון יצחק עמית וסגן יו"ר הכנסת משה טור-פז. השר אבי דיכטר הגיע כאזרח פרטי.
ערן דורון הוא ראש המועצה האזורית רמת נגב. לפני שנה כתב מכתב, יותר ממכתב אחד, לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', לשר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנוף, לשרה להתיישבות ולמשימות לאומיות אורית סטרוק ולשר לענייני הנגב והגליל יצחק וסרלאוף. המכתבים הללו, המתעדים את זניחת הנגב, הם קריאת השכמה נואשת. לי הם הזכירו את התחייבותו של נתניהו, לפני כתריסר שנים, להקים בשנים הקרובות שתי ערים גדולות ופורחות בנגב, משהו ברמה של פיניקס, אריזונה ולאס-וגאס, כך אמר.
הממשלה הקודמת אישרה להקים ברמת הנגב, בפתחת ניצנה, 1,000 יחידות דיור ועוד 300 משקים חקלאיים. ישנן בישראל משפחות רבות המוכנות, השואפות, לעשות מעשה חלוצי, לבוא ליישב את המרחב הזה. ישנן משפחות הרוצות להקים, להפעיל, משקים חקלאיים בכמהין, בבאר-מילכה ובקדש ברנע. הבעיה היא ששליש מהתחייבויות הממשלה לאזור הזה קוצצו מראש. בעיה נוספת היא שכ-45 אחוזים מההתחייבויות שלא קוצצו - אינן כלולות בתקציב, הן תורה שבעל פה, כלומר כתובות על הקרח במזג אוויר מדברי.
לירן אלמוסנינו ז"ל היה לוחם בלוט"ר ניצנה. הוא נפל בקרב על חולית ביום 7 באוקטובר. הוא הותיר אלמנה, אפרת שמה, וחמישה ילדים. אלמנתו רוצה להקים משק חקלאי בכמהין. עלות הקמת משק חקלאי מוערכת במיליון שקלים, זה עוד לפני בניית בית. ממשלה ציונית, בעלת סדר עדיפות לאומי, המחויבת לשרידות המדינה ולא לשרידותה שלה - הייתה מממנת את יישוב חבל ניצנה ופיתוחו. מהיכן, מאיזה מקור תקציבי? מתוך המיליארדים שהיא מעטירה על הפוליטיקה החרדית והעסקנות הרבנית, על משרדי ממשלה רבים ומיותרים, מתוך הפרויקט המואץ של סמוטריץ' ושות' לספח שטחים בגדה. שלא לדבר על התוכניות להתנחל ברצועת עזה.
השרה סטרוק ביקרה בשבוע שעבר בקיבוץ ניר עוז. זה היה, לדבריה, "ביקור מטלטל ורווי כאב". אני מאמין לה במקרה זה. היא שמעה שם דברי תוכחה. נילי מרגלית, פדוית שבי, אמרה לה, "תחשבי על החטופים כאילו היו בני המגזר שלך". אסנת פרי, אלמנת חיים פרי ז"ל - שאמר שנתניהו לא ישחרר אותנו כי אנחנו שמאלנים - השמיעה דברים קשים לא פחות. עדיין, ואחרי כל זה, ראתה השרה "זכות גדולה" כדבריה לפגוש את האנשים, החלוצים, המופלאים הללו. היא כתבה: "יד אחים לכם שלוחה".
השרה חולשת על משרד רווי כסף. תקציב המשרד + הכספים הקואליציוניים + העברות ייעודיות יכול להגיע לסכום של מיליארד שקלים, יש האומרים יותר. אולי, באופן נדיר, חד-פעמי, כמחווה חריגה - תקדיש השרה את הכסף לנגב ואת הקינות והדמעות למאחזים בשומרון במקום ההפך?