"מי הם 50 האחוזים שמצביעים לאנשים הללו ששונאים את ישראל ולא אוהבים את העם היהודי? איך הם קיימים?", אמר טראמפ באחת מעצרות הבחירות. "היא שונאת את ישראל", הטיח הנשיא הנבחר בהאריס בעימות. בכנס האחרון של ה-IAC, הארגון הישראלי-אמריקני, אמר טראמפ דברים חריפים יותר, כמעט מאשימים כלפי יהודים שלא מצביעים לו: "אם לא אנצח, ליהודים יהיה הרבה קשר לזה. תמיכה של 40% בי אומרת ש-60% מצביעים עבור האויב".
רק שלפי המדגמים האחרונים, הרבה פחות מ-40% הצביעו עבורו. למרות האנטישמיות הגואה, למרות ההתמודדות הכושלת עם מופעי האימה בקמפוסים, התחזיות שחזו להאריס שפל היסטורי בקול היהודי התבדו. כ-67% הצביעו עבורה בחלק מהמדגמים הארציים, 77% במדינות המפתח. האריס שימרה את כוחו של קודמה בתפקיד, הנשיא ביידן, הציוני האחרון בשורות המפלגה הדמוקרטית. טראמפ מאוכזב, פגוע - וזה לא טוב. רמז ראשון לכך אולי הגיע בנאום הזכייה שלו. הרבה מיעוטים הוזכרו שם ברשימת התודות והתומכים - לא היהודים. רמז לבאות? אולי.
הקול היהודי:
- לעומת היהודים האמריקנים, 66% מהיהודים היושבים בציון השיבו בסקר של מנו גבע, שבחירתו תהיה טובה יותר עבור ישראל. יהודי ארצות הברית התגבשו לגוש כמעט זהה במספרו, רק למועמדת היריבה. מה זה אומר על הסנטימנט של חלק גדול מיהודי ארצות הברית לישראל? המחויבות לאינטרס שלה
לרבים מהם יש התמודדויות וסדרי עדיפויות שונים, ובראשם התפוצצות האנטישמיות והביטחון האישי שהתרסק בשנה החולפת. ייתכן שבימין הקיצוני, שנמצא במעגל התמיכה של טראמפ, הם רואים איום יותר גדול. ברקע ישנו זיכרון צורב במיוחד מהטבח שבו נרצחו 11 מתפללים בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג ב-2018. הרוצח יצא מאזור החיוג של תומכי טראמפ. אפשרות נוספת היא שעבור רבים מהם ביקורתיות כלפי הממשלה הישראלית אינה בהכרח מהווה אי תמיכה בישראל. - כך או כך, ברור שהמפלגה הדמוקרטית זזה שמאלה, והאריס בשנה האחרונה הבהירה שוב ושוב שהיא חלק ברור מהתזוזה הזו. החיבור שלה לבסיס הפרוגרסיבי והחיזור אחרי מי שהאשימו את ישראל ברצח עם, מלמדים איפה הסנטימנט שלה נמצא. האריס אולי לא בקצה של הקצה השמאלי, אבל במרחק נגיעה משם, ובעיקר סופרת בהחלט את מי שנמצאים שמאלה ממנה, ולרצות אותם זה אומר גם לנגח את ישראל.
יזכירו רבים ובצדק, שגם טראמפ פלרטט עם הקול המוסלמי ועם ארגוני ימין אולטרה-קיצוניים שלא חולים על יהודים מכיוון אחר. עם זאת, יש מבחן אחד שבו אין ספק מי מהשניים לוקח, בראייה ישראלית: מבחן הכוורת. הנשיא לשעבר ולעתיד מוקף ברוב ברור של אנשים החפצים בכל ליבם ביקרה של ישראל. סביבת האריס רחוקה משם שנות אור. - קושנר אאוט - בולוס אין. את הדומיננטיות של החתן היהודי המבריק מהקמפיין והכהונה הקודמת החליפו חתן וחותן חדשים. הם לא יהודים, נוצרים-לבנונים עם כסף גדול, שהביאו לטראמפ על מגש מוזהב כמו שהוא אוהב ניצחון במישיגן. אלה לא רק עוד אלקטורים שהגדילו את ההישג, זה חיזוק עצום לאגו טריפ שטראמפ נמצא בעיצומו. האב והבן בולוס סיפקו את הסחורה, הם השושבינים של אחד ההישגים הגדולים והמתוקים של מערכת הבחירות הזו. זה ממקם אותם בעמדה קרובה מאוד לאוזנו של טראמפ. כדאי לעקוב.
- טראמפ הוא אדם בעל אישיות מורכבת. אף אחד בישראל לא יודע לומר איך תיראה הכהונה הבאה שלו. ניסיון העבר מלמד שבכל צומת שבו נדרש להכריע, הוא פעל לפי טובת ישראל - אבל זה היה בכהונה ראשונה. נשיא נטול עכבות הוא נשיא שאין לדעת כיצד ינהג, רק לקוות.
דבר אחד ברור: כשהוא יחליט על הפסקת מלחמה, למשל, או כל צעד אחר במדיניות החוץ שלו, הוא ידרוס את מי שיעמוד בדרכו. גם בישראל. עם הממשל הדמוקרטי נתניהו לא חשש, אולי אפילו שש לצאת לקרבות מעת לעת, חזק מול העולם וכו'. מול טראמפ זה משחק חדש. הדמוקרטים אהבו לנגח אבל לא לשבור את הכלים, לטראמפ אין כלים ואין כללים, וגם נתניהו יודע את זה היטב.