חמאס בהלם. הרצועה נמצאת כבר כעת באנרכיה גוברת והולכת, שאינה בהכרח רעה לישראל, אך נושאת בחובה אי ודאות גדולה. אולם, המצב איפשר לישראל יכולת להשיג את מטרותיה. הציבור העזתי, בחלקו, מקלל את יחיא סינוואר עוד לפני שמצא את מותו. אולם, שליטת חמאס על האוכלוסייה עדיין קיימת, והיא תישאר גם לאחר מותו של סינוואר. חמאס הוא עדיין הכוח השלטוני החזק בעזה, אך ללא כוח מוחלט. גם לחמאס יש אופוזיציה פנימית מצד חמולות שונות ויריבים פוליטיים. מבחינה צבאית, יכולותיו של חמאס בעזה לפגוע בביטחון אזרחי ישראל היא כמעט זניחה. ההזדמנות הגדולה הגיעה כעת: ישראל צריכה להציע את סיום המלחמה תמורת כל החטופים.
האינסטינקט הישראלי הרגיל יהיה לעסוק בשאלת "היום שאחרי" והחיפוש אחר שלטון חלופי. אולם, זוהי טעות. זו אותה הטעות שלמעשה רבצה כאבן ריחיים על יכולתו של צה"ל לנווט בין שתי המטרות הסותרות: מצד אחד, רצוננו להפיל את שלטון חמאס ומצד שני דרישתו העיקרית של סינוואר להישאר השלטון בעזה. זה לא הטריד אותו אם הוא יהיה פורמלית השליט הכול יכול של עזה, או שימשוך בחוטים מאחורי הקלעים בממשלת טכנוקרטים, פיוס עם הרשות הפלסטינית או כל קונסטלציה אחרת. ישראל עשתה עד כה טעות ענקית כאשר התערבה בנושא הזה. לא רק שאין לבעיה זו פתרון (כבר היו מעל 20 ניסיונות פיוס פנים-פלסטיניים ושום תוצאה ממשית לא צמחה מהם), אלא שגם אם יהיה פתרון כלשהו – אין שום ערבויות כי הוא יחזיק מעמד או יועיל לישראל. לכן, הדבר הנכון כעת הוא לנסות להפסיק לעשות סדר חדש בעזה ולנצל את הכאוס להשגת מה שחשוב לנו באמת: החזרת חטופים חיים. העזתים ממילא יריבו בתוכם על מי ישלוט בהם. זה לא עסק שלנו.
לצד הכרזה ברורה על נכונות ישראל לסגת מרוב שטחי הרצועה (פרט לפרימטר ביטחוני לצרכי הגנה על ישובי ישראל), צריך להציע כעת גם הצעות אישיות לכל מי שמחזיק בחטופים: ישראל תעניק תשלום כספי נדיב לכל חמולה שתמסור לידי ישראל את החטופים שמוחזקים אצלה. ישראל גם תעניק חסינות לכל מי שהחזיק בחטופים – אם הוא ידאג להחזרתם בריאים ושלמים ארצה. הכוונה רק לחטופים חיים. לא יוצא שום "פרס" עבור גופות – כי זהו תמריץ שלילי שעלול להביא למותם של החטופים שעדיין שרדו. לכן, חובה להבהיר: רק עבור חטופים חיים ישראל מוכנה לעשות עסקאות. גם עם השטן.
הצירוף של שתי הצעות אלו: ברמה הכללית לסיים את המלחמה וברמה האישית מענק לכל מי שמחזיק בחטופים היא כעת ההזדמנות הנחוצה. יש להכות בברזל בעודו חם. אם נפספס את ההזדמנות בגלל רצון של מתווכים (אינטרסנטים בשם עצמם העוטפים עצמם כביכול בדאגה לחטופים) או בניסיון למצוא מנהיגות חדשה בעזה לעבוד מולה – אנו עלולים לאחר את הרכבת. עכשיו זה לא הזמן לדאוג ל"יום שאחרי".
ההצעה הישראלית, כך נראה על פי הצהרתו של ראש הממשלה נתניהו, הושמעה כעת בצורה פומבית לחלוטין. זהו כבר לא משא ומתן חשאי לעסקאות. אלא הצעה ישירה לעזתים: חטופים תמורת סיום המלחמה. תביאו אותם ותקבלו גם שקט וגם כסף.
>>> אייל עופר הוא מומחה לכלכלת חמאס