בעת כתיבת שורות אלו, לא ברור באופן רשמי אם התנגשות המשאית באוטובוס הגמלאים סמוך לגלילות היא פיגוע טרור, כפי שהזדרזו לקבוע השר לביטחון לאומי ומפכ"ל המשטרה, או תאונת דרכים טרגית, שמפקד המחוז וגורמי שב"כ העוסקים בחקירת האירוע עדיין לוקחים בחשבון כאפשרות. מה שברור בוודאות הוא ניסיון פיגוע דריסה ודקירה שהתרחש באותן שעות באזור חיזמה מדרום לירושלים, שם נורה ונהרג מחבל נושא תעודת זהות ישראלית, שניסה לדרוס ולדקור את חיילים מכוח צה"ל ששהו במקום.
הפיגועים וניסיונות הפיגועים הללו, מעשיהם של בודדים, מבוצעים על ידי פלסטינים מיהודה ושומרון, ערבים ירושלמים נושאי תעודת זהות ישראלית ומיעוט שולי מקרב ערביי ישראל. המחיר שהם גובים הוא כבד מאוד. התופעה הזו אינה חדשה, וכבר שנים רבות מנסה מערכת הביטחון, בדרכים שונות ומגוונות, לאתר מבעוד מועד את אותם מחבלים פוטנציאליים.
כל עימות צבאי המתקיים ברצועה בעשורים האחרונים "מקפיץ" גברים ונשים, המחליטים בלהט תמונות לא מצונזרות המתפרסמות ברשתות החברתיות ובשידורי הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית, חמאס ומדינות רבות אחרות, לצאת ולבצע פיגוע שמטרתו הריגת אזרחים וחיילים ישראלים - לעיתים גם בהחלטה רגעית ולא פרי תכנון ואיסוף מודיעין מוקדם.
המפגע הבודד, בין אם מדובר בגבר או אישה, פועל ממניעים שונים: לרוב יהיה קיים מניע אישי הקשור למעמדם, לרמת הדתיות שלהם, לסכסוך בתוך המשפחה או כתוצאה מכך שאינם אהודים על סביבתם החברתית. בכך מקווים המפגעים הללו להפוך בעיני משפחתם וסביבתם למי שביצעו את המצווה החשובה ביותר בראיית האיסלאם - פעולת ההקרבה "אסתשהד" - מה שיבטיח שלאחר מותם יהפכו לגיבורים ויהוו השראה לצעירים אחרים שיילכו בדרכם.
פיגועי הבודדים הללו מתבצעים פעמים רבות בשם סוגיית אל-אקצה, המהווה מוטיב משמעותי ביותר, בוודאי במועדים בהם הר הבית נמצא במוקד העניינים. יתר על כן, מלחמת "חרבות ברזל", שחמאס העניק לה כבר בפתיחתה את השם "מבול אל-אקצה", הקצינה אף יותר את היחס למקום ואת האתוס שלו, באופן שימשיך לשמש השראה למפגעים בודדים פוטנציאליים.
התייחסתי לרשתות חברתיות, אך כדאי לזכור שהן אינן פועלות "על דעת עצמן", ובמקרים רבים ההשראה שמתפתחת בהן אינה תוצאה של גלישה מקרית בפייסבוק או בטיקטוק. הסיפור כאן מתוחכם הרבה יותר: מי שמתדלקים את ההסתה, התמונות הקשות והקריאות לנקום הם גורמי חמאס ואנשי מודיעין איראנים, שאינם נדרשים לשהות ברצועת עזה או בשטחי יהודה ושומרון וביכולתם להפעיל מערך מתוחכם של הסתה ותודעה ממרחק של מאות ואלפי קילומטרים מישראל, כזה שמצליח "לשכפל" עוד ועוד מפגעים בודדים, בנצלם את חולשותיהם ומשבריהם האישיים.
אתוס חמאסי שעלול להתרחב
תופעת פיגועי הבודדים פרצה לחיינו במהלך שנת 2015, ובתקופות מסוימות נראתה ככזו שאי אפשר יהיה לצמצם. כיהנתי באותן שנים כראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון בשב"כ, וביחד עם צה"ל, משטרת ישראל, מערכי הסייבר של השירות ואגף המודיעין של צה"ל, שברנו את הראש איך אפשר יהיה להניח את היד על מי שקם בבוקר ספוג הסתה והשראה, נושא עימו גם תסכול אישי כלשהו, ומחליט כמעט ברגע להרוג יהודים.
ככל שחלף הזמן יצרנו שיטת פעולה כדי להיאבק בתופעה, כזו שמשתמשים בה עד היום והיא אף מתקדמת ועוברת שכלולים וקפיצות מדרגה. השיטה כללה כמובן הפעלה של מודיעין אנושי, אך לא פחות מזה, לעיתים אף יותר, שימוש בכלים טכנולוגיים שאפשרו לנו לזהות מבעוד מועד היכן מסתתר במרחבי הרשת המחבל הפוטנציאלי. בלא מעט מקרים הם השאירו אחריהם עקבות טכנולוגיים בפעולות פשוטות שעושה כל משתמש אינטרנט ורשתות חברתיות, והמעקב שקיימנו אפשר לנו להניח עליהם את היד עוד בטרם יצאו לבצע את זממם.
כך הצלחנו לסכל עשרות אם לא מאות פיגועים קטלניים, ומאלו שהחמצנו דאגנו להפיק לקחים כדי להיות טובים יותר בפעם הבאה. אין כאב ותסכול גדולים יותר לאיש או אשת שב"כ, כאשר פיגוע חומק תחת הרדאר, גם אם מדובר בפיגוע שאפשר היה לזהות באמצעות פעילות של המחבל או המחבלת ברשתות החברתיות.
עם זאת, לא רק ההסתה ברשתות לובשת צורה ופושטת צורה. גם האופן שבו פועלים המחבלים הבודדים משתנה: אם בעבר בוצעו פיגועים באמצעות סכינים, ובשנים רחוקות יותר גם על ידי טרקטורים, הרי שבפיגועים בתקופה האחרונה ישנו שימוש, לצד ניסיונות דריסה, גם באקדחים ורובים. המשמעות היא פיגועים קטלניים יותר, דוגמת זה שהתבצע ביפו.
פן נוסף ומטריד בא לידי ביטוי בפיגוע שהתרחש לפני שבועות אחדים בחדרה: המחבל, ערבי-ישראלי שרצח אזרח ופצע נוספים, מימש את כוונותיו כשהוא רוכב על אופנוע - שיטת פעולה שאיני זוכר מתי נעשה בה שימוש. זו הוכחה להשראה שמקבלים המחבלים מאירועי 7 באוקטובר. מראות אופנועי מחבלי הנוח'בה השועטים לקיבוצי ויישובי העוטף, כשהרוכבים עליהם מצליחים לבצע הרג המוני בישראלים, מעורר את הרצון בחיקוי המעשים הללו, ומהווה אתוס חמאסי שעלול להתרחב.
הפיגוע בחדרה לא היה היחיד בתקופה האחרונה שבוצע על ידי ערבי-ישראלי, והוא הוכיח שוב כי המחבלים נושאי תעודת זהות ישראלית מסוכנים יותר וקטלניים יותר - מעצם העובדה שהם יכולים לנוע בחופשיות מלאה ברחבי ישראל, ללא הצורך לעבור במחסום או דרך פרצות בגדר בקו התפר.
מדובר באתגר רציני ביותר לכוחות הביטחון, שיחייב התאמת הכלים והדרך למאבק בתופעה הזו, בד בבד עם הצורך הקריטי לזכור כל הזמן שהם פועלים במדינה דמוקרטית, ושהרוב המכריע של ערביי ישראל שומר חוק ואינו משתף פעולה עם מעשים אלו.
איראן בכל מקום
איראן לא רק מפעילה מאמצי הסתה והשראה ברשתות החברתיות. היא גם אחראית לתופעה מטרידה, בהיקפים שלא הכרנו בעבר ושאנו נחשפים אליה בשבועות האחרונים בזכות מאמצי סיכול של שירות הביטחון הכללי: אזרחים ישראלים - הן יהודים והן ערבים - שכחלק מהמאמצים האיראניים לפעול בתוך ישראל, מגויסים לאסוף מידע אודות מתקנים אסטרטגיים, שדות תעופה, בסיסי צה"ל, קצינים בכירים, אישי ציבור, בכירים בתעשיות הביטחוניות ואנשי אקדמיה.
איראן מנהלת מערכה מודיעינית רחבת היקף נגד ישראל, ושאיפתה במקרה הזה היא לקבל מידע רב ככל הניתן על מתקנים שונים, לזהות שגרה של אנשי ציבור, בוודאי כאלו העוסקות בביטחון ישראל, למטרת פגיעה פיזית, לצד שיפור האיתור של מקומות רגישים לטובת ירי מדויק של רקטות, כטב"מים, רחפנים ואמצעי לחימה אחרים.
אסור לזלזל ביכולות ובמוטיבציה של המודיעין האיראני לפעול בתוך ישראל, גם אם לעיתים מי שנתפסים מתגלים כתמהונים במקרה הטוב וחובבנים במקרה הרע, וככאלו שהופעלו על ידי חובבנים לא פחות מהם. זו גישה מוטעית לחשוב כך, כיוון שהאיראנים כבר הוכיחו בעבר תחכום רב ונחישות. הם למדו להכיר את החברה הישראלית ואת המתחים הקיימים בה, מזהים חולשות אנוש ותסכולים אישיים - ולכן הנחת העבודה צריכה להיות שמי שנתפסו כשלו במשימתם, אך יש גם כאלו שטרם הנחנו עליהם את היד, והם אוספים כאן מידע באין מפריע.
לא מדובר אומנם ב"מפגע בודד" כפי שאנו מכירים מהזירה הפלסטינית, אך גם כאן קיימים אלמנטים רבים המשלבים ניצול של תחושות קיפוח ואי השתלבות בחברה, מעמד סוציו-אקונומי נמוך, סלידה וכעסים מצטברים על המדינה.
האזרחים שנענו להצעות של אותם גורמים איראניים עלומים, יודעים במקרים מסוימים עבור מי הם עובדים - תופעה חמורה ביותר של בגידה במדינה - אך בחלק מהמקרים הם משוטים לחלוטין.
במסווה של הצעת עבודה תמימה, קשרי חברות עם גברים ונשים, מחקרים עבור מכוני מחקר וצילום אתרים שונים בישראל לצרכי תיירות כביכול, הם מופעלים, תמורת תשלום כמובן. מכאן ועד העברת מידע יקר מפז למודיעין האיראני, הדרך קצרה. כל אחד מאיתנו עלול ליפול למלכודת הזו, ולכן נדרש מכולנו לחשוב טוב טוב כשאנו מקבלים הצעת עבודה שנראית במבט ראשון תמימה ומכניסה, אך במבט שני מעוררת חשד או לכל הפחות תהיות.
השב"כ לא התמודד מעולם עם היקפים כאלו של אזרחים, בוודאי אלו שעושים זאת בזדון ובידיעה, שברוב המקרים מרכיבים חולייה או רשת מקרב הסביבה שלהם, ומוכנים לבצע עבירות חמורות נגד ביטחון המדינה.
גם במאבק בריגול בישראל פיתח השב"כ יכולות מתוחכמות ומגוונות, טכנולוגיות ואנושיות, שמאפשרות לו לזהות פעמים רבות אזרחים המקיימים קשר חשוד עם גורמים עוינים, הן בישראל והן במפגשים בחו"ל. זהו קרב מוחות מתמשך, יום-יומי, הדורש שעות של איסוף מידע בדרכים שונות, מול אויב איראני שיודע את המלאכה, פועל באופן חכם, לא תמיד משאיר עקבות, ותמיד חותר להזיק לנו. כמו בסיכול פיגועי טרור, גם כאן אין מאה אחוז, והפקת הלקחים מתקיימת כל הזמן.
המאמץ האיראני הזה מחייב גם את הגברת המודעות בקרב כלל הציבור לשיטות הפעולה, לצד חיזוק המוטיב של "יש ספק-אין ספק", שמשמעותו דיווח מיידי למשטרת ישראל כאשר מתעורר חשד. זו ללא ספק זירת לחימה נוספת שעימה מתמודדת ישראל. היא מורכבת מאוד, רגישה מאוד, לעיתים מתעתעת - וגם בה נוכל לצבור הישגים וסיכולים בזכות פעילות מקצועית של גופי הביטחון, לצד עירנות אזרחית.
>>> אריק "האריס" ברבינג כיהן כראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון בשב"כ