על דבר אחד מסכימים שני הצדדים: הדיקטטורה כבר כאן. יש רק ויכוח מי הדיקטטור העלאווי ומי פשוטי העם שנרמסים תחתיו. באופוזיציה משוכנעים שלוין, בחסות המלחמה, מפשיר את הרפורמה שהוקפאה בשבעה באוקטובר. בקואליציה בטוחים שמערכת המשפט הפכה עצמה לריבון-על: פוסלת חוקי יסוד, מחליפה בפועל את שר המשפטים, משליכה למרתפים מקורבים לראש הממשלה ולשר לביטחון לאומי.
התוצאה, לכאורה, היא חזרתה של 2023. לכאורה, אבל לא בטוח - האיום של לוין הוא הפעלת פצצה מושהית, ניתנת לנטרול: שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. כיוון שהוועדה הנוכחית כבר מונתה, צפוי שתחולת החוק, גם אם יעבור, תהיה רק מהכנסת הבאה. מי יודע מי יעמוד אז בראשות הממשלה ומי יהיה שר המשפטים. רבים מאוד בקואליציה מתנגדים לבזבוז החודשים היקרים של ראשית כהונת טראמפ על מאבק ביועמ"שית והכרעת בג"ץ במקום על החזיתות החשובות יותר: איראן, עזה, סוריה, לבנון. אחד מהם: בנימין נתניהו.
גם הצד השני אינו בשיא כוחו. ההפגנות הידלדלו באופן ניכר, סער עבר צד, קפלן פורקה מנשק הסרבנות, ולא פחות חשוב: בבית הלבן כבר לא יישב תומך נלהב של המחאה, אלא מצדד נלהב ברפורמות משפטיות דרמטיות לא פחות. אתמול (שבת) נשלף שוב האיום לא להתייצב למילואים. טוב עשה הרמטכ"ל שיצא אתמול, הפעם לא באיחור, נגד הסרבנות הבזויה. טוב יותר יעשה אם גם יפעל בהתאם לדבריו, ויודיע שכל איש מילואים שיאיים בהשעיית התנדבות יסולק לאלתר מהצבא. כמו שאמר פעם אהרן ברק בהקשר אחר, את הג'וק הזה צריך להרוג כשהוא קטן.
ועל כן, התנהלות הגיונית הייתה מביאה לפשרה. ההצעה של שר המשפטים לוין כוללת את מינוי עמית לנשיא, שופט שמרן, שופט אקטיביסט ושופט מחוזי אחד שיבחר שר המשפטים. זו הצעה סבירה, גם אם אפשר להכניס לה שינויים. אבל הנשיא המתוכנן יצחק עמית כבר מזמן אינו משמש כאדם הסביר. אחרי שפסל על חודו של קול, בזמן פציעות, חוק יסוד, הוא וחבריו אינם מסוגלים נפשית למנות את ד"ר אביעד בקשי השמרן לשופט. אין זה משנה שמולו תמונה דנה לקח כהן, תמונת המראה האקטיביסטית שלו. הזרם השליט בבית המשפט, שנלחם שנים, תמיד, בכל שופט שמרן, לא מאכזב גם הפעם. לשיא המבוכה הגיע העליון בהצעתו ללוין למנות במקום מועמדו רפי ביטון את פרופסור מרים ביטון, משפטנית מבר אילן. מההצעה הזו עולה ניחוח פטרוני עדתי מטריד: ביטון הזה, ביטון ההיא, מה זה משנה לך?
באין מבוגרים אחראים, וכיוון שנשיא המדינה נכווה קשות וצרוב טראומה מניסיונות פשרה קודמים, איש המפתח הוא נעם סולברג. השופט השמרן, הנשיא העתידי, מתון בין קנאים, הוא בעל הסמכות המוסרית להתייצב ולהגיד: עד כאן, משוגעים רדו מהעץ. ימנה כל צד שופט, תמונה שופטת מחוזית, ושלום על ישראל. המדינה משוועת למישהו שינהג, סוף סוף, בדרכי נעם.