ניר דבורי
התמונה המרכזית של היום הזה, לדעתי, היא התמונה של חיילים מגדוד 450 מחטיבת ביסל"ח מסביב לגופתו של יחיא סינוואר. אנחנו יודעים שהיו תקופות שסינוואר היה נע ונד ברחבי הרצועה, חומק מידי צה"ל כשהוא מסתתר מבלי שהיו חטופים לידו. היו פעמים שהוא כן מצא בעזרתם ותחתם מסתור, אבל לא הפעם.
צה"ל ושב"כ הביאו על מגש של כסף את הראש של סינוואר. מי שתקפו בכל החודשים האחרונים את מערכת הביטחון שלא יצאו עכשיו להתרברב ויעשו הכול כדי להביא עסקת חטופים.
צריך להסתכל במבט רחב על כל שלושת הזרועות ששלחה איראן סביבנו - יו"ש, עזה, לבנון, חות'ים ועיראקים. הצמרות בארגונים הללו הולכות ומתפרקות. זה עדיין לא אומר שהרגנו את הרעיון או הכרענו אותו, אך זוהי מכה שיש לה חשיבות מוראלית וסמלית. לישראל עדיין יש זירות פתוחות, עם ציפייה לתקיפה באיראן ועם פעולות בלבנון ובזירות נוספות שעדיין לא קרובות לסיום. מדובר במהלך סופר משמעותי בראייה הטקטית, וצריך לראות אם זה יהיה גם אסטרטגי.
נשאלת השאלה כרגע - לאן הולכים מכאן? זה מחזיר את הפוקוס לרצועת עזה ולאפשרות של קידום עסקה. מהלך כזה יכול לעשות שינוי משמעותי. אין אדם שני לסינוואר במורא, במנהיגות, בכוח שהוא מחזיק תחת ידיו. לכן, זו הזדמנות שאסור לפספס. עלינו לפעול בכל הכוחות הצבאיים והמדיניים כדי לראות איך מחזירים 101 חטופים הביתה.
אוהד חמו
לפני קצת יותר משנה יחיא סינוואר היה עוד מנהיג בחמאס. עברה שנה וסינוואר הפך ל-המנהיג של חמאס. אחד מחמישה בני אדם שהגו ויזמו את מתקפת 7 באוקטובר, והוא כנראה החשוב שבהם.
יש ואקום אמיתי היום בחמאס, והמבט החשוב היום הוא מבט צופה עתיד כלפי רצועת עזה. יש כאן נקודת מפנה אסטרטגית, זו הנקודה שבה אנחנו נמצאים היום. כמו בחיזבאללה, גם בחמאס ישנו ואקום אמיתי שבארגון לא מצליחים למלא. לאיש הזה כמעט לא היה תחליף, הכוורת שלו ברובה חוסלה. גם בחמאס חו"ל - איסמאעיל הניה חוסל. סינוואר היה דומיננטי בצורה יוצאת דופן ברצועת עזה, וכך גם הוואקום שנוצר.
סימן השאלה הכי גדול כעת זה איך זה משפיע על סיום המלחמה וכמובן החזרת החטופים. להבנתי, זה מקדם אותה. סינוואר היה נץ בצורה יוצאת דופן, ומבחינת ישראל עיכב את ההתקדמות במשא ומתן. משמעות ירידתו מהבמה ההיסטורית יכולה להיות מאוד טובה. זו תמונת ניצחון אמיתית לישראל, בטח גם כשגופתו נמצאת בידינו. חמאס נותר בשוק, דיברתי עם כמה מהם. זה אירוע טראומטי אמיתי.
לגבי מחליף - אין אדם אחר בהנהגת חמאס חוץ ממוחמד סינוואר, אחיו של יחיא סינוואר. מדובר באדם אכזרי וחזק מאוד מרצועת עזה. הוא החזיק בגלעד שליט, ומי שכנראה באיזושהי צורה עוד מנהל את שאריות הזרוע הצבאית של חמאס. מוחמד סינוואר הוא אחרון המוהיקנים שעוד נותרו ברצועה.
דפנה ליאל
שתי נקודות מדהימות מחיסולו של סינוואר:
- החיסול היה כמעט אקראי במובן הזה שזה קרה בהיתקלות מבצעית, ורק בדיעבד התברר שאחד המחבלים בה הוא יחיא סינוואר.
- סגירת מעגל הדמים בחג סוכות היא לא פחות ממצמררת. סינוואר לא יזכה להיות בחיים בשמחת תורה, שנה לאחר הטבח שהיה האדריכל שלו.
באופן כללי, חיסולו של סינוואר הוא התפתחות דרמטית שיכולה להשפיע על האזור כולו, שכן הגזרה העזתית היא המחולל של כל האירוע - האם ישראל תעדיף להמתין עם התקיפה באיראן כדי למצות את האירועים בעזה עוד לפני שחמאס מתאושש? מה יעלה בגורל החטופים? האם מחליפו יהיה מתון יותר או ניצי יותר? האם נתניהו יוכל להעביר עסקה אצל שותפיו אחרי שיש לו תמונת ניצחון של חיסול סינוואר, ויחזור לנוסחאות הקודמות? בצמרת הישראלית מאוד היו רוצים לנצל את ההזדמנות הזו.
ומעל הכול - מדובר בהישג מוראלי וצבאי אדיר של ישראל מול חברות ציר הרשע, שרואות את ישראל משמידה בעקביות את אויביה. עכשיו ישראל צריכה לנסות להפוך את הרגע הזה להישג אסטרטגי שיוביל גם להתפתחות בסוגיית החטופים.
עמית סגל
אם נסתכל לאחור על אחד הוויכוחים הכי סוערים שהיו בשנה האחרונה, הכניסה לרפיח הביאה את ראשו של סינוואר. זה לא צירוף מקרים שיחיא סינוואר היה שם, וזה לא צירוף מקרים שיחיא סינוואר התנגד והפעיל את כל כובד משקלו נגד המהלך הזה. לפרקים היה נראה שהוא מצליח לכופף את ידה של ממשלת ישראל. רפיח הייתה חלק מרכזי ומכריע מיחיא סינוואר וארגונו. הכניסה לרפיח ניתקה את סינוואר סופית גם אם לא ממנהרות שהיו פעילות באותו זמן, אלא מהיכולת שלו להימלט או להביא תגבורת.
אם מסתכלים על הנקודה הארכימדית של המערכה, הכניסה לרפיח בחודש מאי והנוכחות הישראלית שם בסוף הביא את מיטוט הזרוע הצבאית של חמאס.
במשך שנה עשו לנו התלכדות הזירות. אויבינו אמרו לנו - אתם רוצים להרגיע את הצפון או שהחות'ים יפסיקו לירות עליכם? תעזבו את עזה. ישראל צריכה לעשות עכשיו בדיוק הפוך: להגיד לאויבינו - אתם רוצים שאנחנו נפסיק לתקוף אתכם בתימן, בלבנון, בסוריה - אז תחזירו את כל החטופים. נפתח הפתח בפעם הראשונה לדרישה הזאת ולהשיג את ההישג שהושג בדמם של מאות חיילי צה"ל, בהקרבה אדירה, בעלות כלכלית מטורפת ובהקרבה של תושבי הצפון והדרום שטרם חזרו לבתיהם.